באותו יום, באותו יום קר כשרוח נשבה בכול חוזקה, כשהשמיים
האפירו והעננים כיסו אותי - אתה הגעת. מאמצע שום מקום, מאמצע
הסערה, מאמצע הספינה שהביאה אותך, אותה ספינה שלך קראתי. והיא
עוצמתית וגדולה, והיא סוחפת והיא מחליקה, והיא מביאה לאושר.
האושר שלנו, האושר הנודע.
אש המדורה שרפה כל זרד עץ בכל כוחותיה, ואני ישבתי על קוה,
מחכה שגם אותי תשרוף. היא המשיכה לחמם  - אך לא הגיעה לקו שלי.
חיממה אותי מבחוץ ומבפנים הקפיאה, ואני רק ישבתי וחיכיתי
למושיע. הגעת אתה, והרוח הפסיקה, הגעת ואת ליבי שבית. התישבת
לידי והסתכלת, איפשהו הבנת אותי, ואיכשהו הצלת אותי. אמרת,
ישבת, היית, היית שם ולא זזת.
פרץ קטן של חיוך ניתז על שפתי, הצלת אותי, ייסורי נפוגו וקו
האש התרחק. דברת מילים יפות, על כוכבים על שמשות, שחררת אותי
גרמת לי לראות. אך הייתי שונה, הייתי אחרת לא הבטתי לכיוון
הנכון- הייתי עיורת.

נפגשנו שוב
בלילה חמים
אמרת לי שלוש
שלוש מילים.

עבר הזמן, ועורי הושל.
וכשמסביבנו יגון וכאב, ובליבנו אהבה עצומה התגברנו ביחד על
אותה עוצמה איומה.
נשקת לי.
נשקתי לך.
החלטנו לקיים, לעשות הבטחה.

הלילות הקרים והרוחות המנשבות לא ביקרו אותנו רבות. העננים
התפזרו והשמש יצאה, ושום ספינה את האופק לא חצתה.
שלושה חודשים מאז שאני שוחה, שוחה באוקינוס הזה שלך, ושחייתי
משתפרת וכוחי גבר, אהבתי ענקית, על כל מכשול היא תתגבר.


מוקדש לך תומר
אני אוהבת אותך ואהב אותך תמיד..