קרני אור רוחשות במוחי
הולמות על דפנות עופרת
פי נפתח, ידיי פשוטות
אך השדים חנקו כל זיק של אש
והחוצה זוחלות התולעים
נתקפות עווית, ונושרות על הנייר
תולעים גוססות, חסרות רוח
יחד איתי נפלו לבור האפל
אותו בחרתי להציב על דרכי
"דרכך נכונה," תולעת לוחשת
"עוד תודה לשדים הלופתים את מעייך;
ראיתי את האור" היא מחייכת, מתעוותת
ומתה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.