|
כשהייתי קטנה אבא לקח אותי להתנדנד בנדנדה
והיה כל כך כיף כשהיא עלתה וגם ירדה
היה כל כך בטוח כי ידעתי שלא ייתן לדבר שיקרה
ורציתי שהטלטלה לעולם לא תסתיים
היום בתור אישה אני יודעת שאותה הנדנדה
היא בעצם החיים שבניתי לי, שסובבים אותי
רק שהפעם אין את אותה היד הבטוחה
שתחזיק אותי אם אפול או אם יקרה לי משהו רע.
בחיים יש עליות מטאוריות וגם ירידות עם שיפוע
יש שמחה בלי סוף ויש נסיקות אל הלא ידוע
ויש אנשים שנקרים לי באותו הנתיב
ויש פצע פתוח שמסרב להגליד
ויש הרבה צחוק ויש הרבה בכי
ואהבה טהורה שעוד לא מצאתי
ויש ואין לי כח
ויש צעקה חרישית שאני רוצה לצרוח
וישנם פיתולים לרוב
וישנה דרך סלולה שאני צריכה להמשיך ולחצוב
וישנה נדנדה שמעלה ומורידה
אך לנדנדה הזו אין רשת הגנה
רק שלא אחזור ואפול לתוך אותו הבור השחור |
|
|
באמת שאני לא
רוצה שיפרסמו את
הסלוגנים
שלי...
(צומי מנסה
פסיכולוגיה
הפוכה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.