"אתה תראה, אתה תשתלב בכיתה שלנו במהירות!" רונן אמר לחברו
שגיא.
"אתה באמת חושב?" שגיא שאל בחשש.
"כן, כן... אין לך מה לדאוג. מחר בבוקר אני אכיר לך כבר את
כולם ויהיה טוב", רונן הבטיח.
דממה השתררה בחדרו של רונן.
"מה השתתקת לי פתאום?" שגיא שאל.
"סתם... חשבתי..." רונן אמר.
"על?.." שגיא חיכה להסבר.
"נטלי..." רונן הוציא אנחה מפיו.
"נטלי? ההיא שאתה אוהב?" שגיא ניסה להיזכר.
"כן, כתבתי לך עליה במכתב האחרון", רונן אמר.
"ההיא שהצעת לה לצאת איתך אבל היא לא רצתה?" שגיא שאל.
"כן... ההיא", אנחה נוספת יצאה מפיו של רונן.
"אבל עברו כבר פאקינג חודשיים מאז! עדיין לא התגברת עליה?"
שגיא התפלא.
רונן הניד את ראשו בשלילה.
"היא צריכה להיות ממש מיוחדת אם עדיין לא שכחת ממנה..." שגיא
אמר.
רונן זרק את עצמו בייאוש על מיטתו.

למחרת שגיא התהלך במסדרונות ביה"ס החדש שלו, חיפש את רונן בכל
מקום אך לא מצא אותו.
מרוב שהיה שקוע בחיפושיו, לא שם לב שהוא עומד להתנגש באחת
הבנות במסדרון.
"אווצ'!" הילדה צעקה וכל ספריה נפלו לרצפה.
"אוי, אני כל כך מצטער!" שגיא אמר והתכופף להרים את ספריה.
"אין לך מה להצטער... אני לא הסתכלתי לאן אני הולכת", היא אמרה
ופתחה את הלוקר שלה.
שגיא התרומם והושיט לה את ספריה, "וואו..."
"מה קרה?" היא שאלה בעוד היא הכניסה את ספר ההיסטוריה שלה
ללוקר.
"הממ... זה פשוט... את ממש יפה", שגיא לא האמין שהוא אמר זאת
כרגע.
"חחח, תודה..." היא הסיטה את מבטה לרגע והסמיקה.
"אתה יודע, לא נראה לי שאני מכירה אותך... אתה חדש פה?" היא
שאלה.
"כן, אני שגיא... עברתי לפה לפני כמה ימים... באמת, אולי את
יכולה לעזור לי - אני מחפש את חדר הכיתה של י'-2..." הוא אמר.
"אה, תפנה בסוף המסדרון שמאלה וזו הדלת השנייה מימין", היא
חייכה אליו והביטה בשעונה.
"שיט! המבחן שלי התחיל כבר לפני 5 דקות!" היא טרקה את הלוקר
שלה ורצה בהמשך המסדרון, "שמחתי לפגוש אותך, שגיא".
"רגע! לא אמרת לי..." הוא התחיל להגיד, "איך קוראים לך..."

"שגיא, יש לך טלפון", אמו קראה לו באותו הערב.
"הלו?" הוא ענה.
"מה המצב, גבר?" קולו של רונן נשמע מצידו השני של הקו.
"הכל בסדר... מה איתך? איך אתה מרגיש?" שגיא התעניין.
"יותר טוב... הייתי אצל הרופא. הוא אמר שזו רק הצטננות קלה, אז
כנראה שמחר אני אבוא לביה"ס", רונן הסביר.
"אחלה!" שגיא חייך.
"אז מה, איך היה היום הראשון בבית הספר?" רונן שאל.
"היה ממש סבבה... בהחלט יש שם... אנשים מאוד סימפטיים", שגיא
גיחך.
"אנשים? איזה אנשים למשל? אל תגיד לי שכבר שמת עין על מישהי!"
רונן התפלא.
"רונן, אין לך מושג... היא משגעת! היא מדהימה! היא יפיפייה!"
שגיא התלהב.
"או אה, מי זו? איך קוראים לה?" רונן שאל.
"אממ... זהו, שאני לא יודע..." שגיא התבאס.
"אתה לא יודע?" רונן תהה.
שגיא סיפר לו את הסיפור.
"נו, אני מחכה כבר למחר לראות מי זו שגרמה לך להתאהב בה ממבט
ראשון", רונן צחקק.
שגיא חייך חיוך מאוזן לאוזן.

"זו היא? מה עם זו? אולי זו זאתי?" רונן הצביע על מספר בנות
בחצר בית הספר למחרת.
"לא, לא... תירגע... כשאני אראה אותה, אני אגיד לך!" שגיא
צחק.
רונן הפסיק ללכת לפתע.
"מה קרה?" שגיא הביט בו.
"נטלי..." רונן בהה במקום לא מוגדר.
"איפה? איפה?" שגיא שאל בהתלהבות.
"הנה..." רונן עמד כמהופנט.
"נטלי, היי!" הוא יצא מההיפנוזה שלו.
"היי רונן", נטלי חייכה חיוך רחב, "ו... שגיא, נכון?"
"אהה... אהה... כן..." שגיא עמד פעור פה.
"אה, אתם מכירים כבר?" רונן הביט בפליאה בשגיא ובנטלי.
"כן, נפגשנו אתמול בסיטואציה מצחיקה למדי..." נטלי צחקקה,
"טוב, אני חייבת לזוז... שיהיה לכם יום טוב!"
שתיקה השתררה בין שני החברים למשך דקה.
"אז נטלי היא הילדה שהתאהבת בה?" רונן שאל, מזועזע.
"אממממ..." שגיא לא ידע מה להגיד.
"תגיד משהו!" רונן החל להתעצבן.
"רונן, תקשיב... אני לא ידעתי שזו נטלי! באמת שלא!" שגיא
התגונן.
"שלא תעיז להתקרב אליה! אני מזהיר אותך!" רונן איים והלך
לכיתתו.

"סיוון, אין לך מושג... הוא פשוט מקסים!" נטלי דיברה עם חברתה
בזמן שיעור ספרות.
"עד כדי כך?" סיוון לחשה.
"הוא כזה מתוק - כל פעם שאני מתקרבת אליו הוא מתחיל לגמגם מרוב
לחץ..." נטלי חייכה.
"אווו... חחח", סיוון צחקה על חברתה.
"דייי! זה לא מצחיק..." נטלי עשתה פרצוף עצוב.
"נו, ומה את הולכת לעשות בנידון?" סיוון הביטה בה.
"הממ... מה זאת אומרת?" נטלי שאלה.

צלצול להפסקה נשמע.
"בהצלחה מותק", סיוון נישקה את חברתה.
"תודה", נטלי אמרה בלחץ ויצאה לחצר בית הספר למצוא את שגיא.
שגיא ישב על אחד מספסלי העץ בחצר וחשב.
"שגיא! היי!" נטלי חייכה לעברו והתיישבה לידו.
"הממ... היי..." שגיא הרגיש לא בנוח.
"אז איך ביה"ס? אתה מתרגל אליו כבר?" נטלי ניסתה לפתח שיחה.
"כן, הוא פסדר..." שגיא ענה באפטיות.
"אממ... תקשיב, אני בדרך כלל  ממש לא עושה את זה אבל... בא לך
אולי לצאת איתי היום? נגיד לסרט או משהו?" ליבה של נטלי הלם
בחוזקה.
שגיא המופתע הרים את ראשו והביט בה.
ואז הביט ברונן שצפה בהם מרחוק.
"לא", הוא אמר וקם לדבר עם רונן.
"אתה החבר הכי טוב שלי, אני בחיים לא אעשה משהו שיגרום לך
לכאב!" הוא אמר לו.
רונן חיבק אותו.

"מותק! מה קרה?" סיוון התקרבה לנטלי שישבה בפינה מרוחקת בבית
הספר ובכתה.
"הוא אמר לא..." נטלי מחתה דמעה מלחייה.
"הו מותק... אני מצטערת..." סיוון חיבקה אותה.
"אני לא מבינה את זה... הוא נראה כל-כך בעניין שלי..." נטלי
החלה לבכות שוב.
"דיי..." סיוון חיזקה את אחיזתה בנטלי וליטפה את שערה.

בסוף היום נטלי תפסה את שגיא בדרך החוצה מבית הספר.
"שגיא, אני צריכה לדבר איתך", היא הודיעה לו.
"אני לא יכול..." הוא אמר בקרירות.
"אני לא שואלת אותך!" היא אמרה בתקיפות, תפסה את כתפיו והושיבה
אותו על הספסל בחצר.
"אני רוצה להבין מה הלך פה..." נטלי חזרה לעשתונותיה.
"מה הלך איפה?" שגיא הביט לצדדים, לבדוק שרונן לא בסביבה.
"למה אתה לא רוצה לצאת איתי?" נטלי שאלה.
"מה קרה? אף אחד מעולם לא סירב לך?" שגיא השיב בשאלה.
"תעשה לי טובה, שגיא... רק אתמול אמרת לי שאני יפה... אתה
מגמגם כשאני מדברת איתך... אתה לא מפסיק להסתכל עלי... מה אתה
חושב שאני, מטומטמת?" נטלי חזרה להתעצבן.
שגיא שתק למשך כמה שניות ואמר: "עזבי, נטלי... פשוט עזבי את
זה, טוב?"
"לא! ממש לא 'טוב'... אני רוצה שתסביר לי..." נטלי אמרה
בתקיפות.
שגיא נאנח.
"זה... רונן", הוא אמר בשקט.
"מה איתו?" נטלי לא הבינה.
"הוא מאוהב בך..." שגיא הסביר.
"אני יודעת שהוא מאוהב בי. הוא הציע לי פעם לצאת איתו. אבל מה
הוא קשור?" נטלי הייתה מבולבלת.
"אני לא יכול לצאת איתך אם הוא מאוהב בך... הוא לא מוכן..."
שגיא אמר.
"מהה? הוא 'לא מוכן'?! הוא לא מוכן?" נטלי שאגה וקמה מהספסל
לתוך בית הספר.

רונן נשאר אחרון בכיתתו, הכריחו אותו להרים את כל הכיסאות
שבכיתה.
נטלי נכנסה לכיתה בשקט.
"נטלי! היי!" רונן חייך.
"רונן..." נטלי התקרבה אליו, "יש לי שאלה אליך..."
"כן?" רונן חיכה.
"מי לעזאזל אתה חושב שאתה?" נטלי צעקה עליו.
"אה?" רונן לא הבין.
"מי אתה שתגיד לשגיא אם מותר לו לצאת איתי או לא?!" נטלי
המשיכה לצעוק.
"נטלי, את לא מבינה!" רונן הרים את קולו, ניסה להרגיע אותה.
"לא רונן, אתה לא מבין! אתה כלום בשבילי! אני לא אוהבת אותך
ואין מה לעשות בקשר לזה. ואתה לא יכול בגלל זה להרוס לי קשר עם
מישהו אחר שאני כן רוצה. מה קרה, אתה לא יכול לפרגן לחבר שלך
שמצא מישהי שמוצאת חן בעיניו? אתה חייב לרוץ ו-'להציב לו
גבולות'? 'לא להרשות לו' להיות איתי? מה זה, הוא הכלב שלך?!"
נטלי אמרה לו את כל מה שעל ליבה, "תעזוב את שגיא בשקט. והכי
חשוב - תעזוב אותי בשקט!"