מדי פעם כשאנשים לא רואים אני מרכיבה לי כנפיים ורוקדת לעננים
ושם הכל טהור ולבן ושם הלב מרגיש מאושר. אני שוחה לי עם ענני
נוצה והם ברכותם מחזירים לי אהבה והאלוהים שר לי בקולו הייחודי
והאלוהים מקבל אותי כפי שאני והעננים בגופי הם מתמזגים ואני
מפליגה איתם למקומות קסומים. מקומות בהם עוד לא בקרו אנשים ושם
אני פוגשת את נשמתי הפצועה ושם אני מתבוננת בי עמוק בעיניים
ורואה אישה ילדה שכל כך רוצה את מה? רוצה כל כך הרבה ולא יודעת
איך לבקש ושם הכל אוהב ומחייך ושם אני לבד וכל האנשים שאני
אוהבת אתי ושם יש לי את כל מה שאני מבקשת לעצמי ושם אני מתחברת
עם הילדה שבתוכי ושם יש גבר שאוהב את האישה שבי ושם הכנפיים
חזקות ובריאות ושם הכנפיים כל הזמן ממשיכות ומפליגות.
הכנפיים נושאות אותי רחוק ולוקחות אותי ליעדי הדמיון ולטיסה
הזאת אין מחיר ואת המקום הזה איש מלבדי אינו מכיר. הוא רק שלי
מקום פרטי ובו אני עושה כל העולה על דעתי.
שמיים... כנפיים... דמיון... חלום