אני לא יודעת מה קרה... פתאום, אחרי הצחוק שגרמת לנו...
מגיעים רק דמעות, זיכרונות, כאב!
כולם לבושים בשחור, במקום בשלל צבעים.
אני זוכרת שהיית על הבמה בהצגה, לא היה אחד שלא צחק ממך.
ועכשיו כולם בוכים, בוכים ללא הפסקה.
אתה עטוף בלבן, כולם סביבך... למה בחרת לקחת את חייך?!
מודעות אבל נתלו ברחובות... מורים, הורים, ילדים, חברים...
כולם באו...
להפרד ממך, אביחי...
השאלה היחידה שאני רוצה לשאול היא - למה?!
הדבר היחיד שאני יכולה להבין הוא שהזמן לא תמיד לצידנו, ולא
לסמוך עליו. אתה לא יודע מה הגורל מתכנן עבורך. הכול חומרי,
הכול שולי.
וכול מה שהשארת, הכול נעלם... ונשארו רק הדמעות, דמעות של
אובדן חבר.
מקווה שאתה מאושר, מקווה שטוב לך שם, מקווה שתשמור עלינו
מלמעלה.
לא נשכח אותך, צחוק של ילד, צחוק החיים... ועכשיו, הצחוק שלך
נעלם...
ונשאר לנו רק צחוק הגורל, שצוחק על דמעותנו...

השיר הזה מוקדש לזכר אביחי ז"ל, שלקח את חייו בזמן שירותו
בצבא, בתאריך 6.5.04...
לא נשכח אותך לעולם.