למה שקרן, את בטח שואלת. ובכן אתמול, כשדיברנו בטלפון בערב,
הוא הודיע לי, אחרי שהנמיך את מוסיקתו שהיתה ברקע, שהוא חשב על
זה ("עשיתי חושבים") והגיע למסקנה שזו היתה סגירת מעגל
מבחינתו. זה שקר. ו/או בלילה הקודם הוא שיקר כשאמר (לפחות
פעמיים) שיהיה לזה המשך וכו'.
את התואר אדיוט הוא מקבל על כך, שלמרות שהוא קלט היטב בקולי
שאני לא באיפוס וחייבת ללכת לישון, הוא חשב שאני יכולה לתקוף
אותו אז, בלילה ההוא, המטורף.
גם אתמול הוא דיבר על הבלאגן שיש לו, אבל לא הצלחתי להבין למה
הוא מתכוון. ("אויש איתך," זה היה הדבר הרגשי היחיד שאמרתי בכל
השיחה הרציונלית להכאיב הזו)
אבל הייתי מרוצה מזה שסוף סוף הצלחתי להגיד בסוף משהו בסגנון:
"אני לא אתקשר אליך יותר. אתה מוזמן להתקשר... בעצם זה לא
ציטוט מדויק, אז לא נסגור אותו.
כן, ניסיתי להסביר לו שרק אתמול היתה לי סופסוף  תשובה לשאלתו
איך היה הלילה המשותף (קסום  לעומת המכושף ההוא).
המחשבות מדכאות, אבל, למזלי, אמי היקרה קלטה את הבכי הפועה
בארוחת הצהריים (!) ונזכרה לספר לי אחרי 10 שנים שגם על גילי,
הבחור ששכבתי איתו ראשונה, אמרתי לה, כנראה בטלפון כי אני
מתקשה להתמודד עם משפט שכזה: ש... הכרתי את בעלי לעתיד.
זה גם הכניס לי קצת פרופורציה לעניין הגברים בחיי בכלל ואלו
שאני "בוחרת" אותם בפרט.