את ערוותי אשכשך במימי הפלג התכול,
בשמי-הדם הקרועים כל-כך.
קולות ברואים למחצה משתזפים בי,
מאיימים לנגוס ולהוריד מסך.
תאוות בשרים, איה את?!
הראי לי את שבילייך!
נותרה בי רק זו התאווה למידות טובות,
והיא זו אשר מלווה אותי יומם וליל.
נפשי שקטה עכשיו, נחה בין שני העולמות,
חדלתי מן ההרגלים המגונים של תלייה עצמית.
עוצרת לרגע, מתבוננת
וממשיכה לנוע, בשלווה מרהיבה של מרק דלעת וקני-סוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.