בוקר טוב.
קמתי, חלמתי חלום והתעוררתי.
חלמתי שאני יושבת זקופה, ישיבה מזרחית, נוחה, על מצע רך ונפלא.
אבל הגב שלי, הוא לא רק שלי. מחובר אלי גב אחר ואני מחוברת
אליו, כי זה אותו הגב. וראשי נשען כבד על ראש אחר, חם, ובאותו
הזמן תומך בו גם, בראש ההוא. הידיים שמוטות, ארוכות, אך קצות
אצבעותנו נפגשות משני צידי גופנו. אני מנסה להכיר אותך דרך
המגע. את פניך לא אוכל לראות לעולם. הריח שלך עולה באפי והוא
חדש לי ונעים לי.

כמה כוח יש בי כשאתה נוגע בי כך, מאחורי, מחזיק ולא מוותר,
וכמה קל לי לתת לך להוביל; בשקט פשוט להרפות הכל, להיצמד אליך
ולהאמין בך ובדרכך.

כל כך טוב לי איתך.
הזמן חולף לאיטו, ועיניי כבר נעצמות. עוד רגע שחר והאויר נעשה
קריר. אני משלבת את ידיי בידיך ולוחשת לאוזנך: "תודה."

חלמתי חלום והתעוררתי. ואני ישובה במיטה ריקה וגבי שטוף זיעה
קרה. עוד רגע שחר והאויר נעשה קריר. אני נשענת לאחור בתקווה,
אך נופלת לתוך השמיכה. לבד.