בקול שלו יש את העיניים, הידיים והרגליים, קיימת היציבה
האיתנה, השריון המבריק והאצבעות.
אני כאן שוב, מלקקת מילים ודיוק של צלילים. מקללת אותך על שירה
משותפת, על מגע שאולי התקיים,
על קולך המזויף.
הנשימות שלי לא מסתדרות, שורה מבולבלת. טורים על גבי טורים של
שיגעון ואהבה קנאית.
הכוחות שלך דבקו בי בצורת כאב בטן מרגיע - מהופנט.
שמות רבים של אישים ופרצופים יפים - אהובים, מראות ונופים -
געגוע.
אתה הוא פרק שלעולם אחזור ואקרא בו, אצבעותיך יהיו הסימנייה
המקושטת בריח פריחה או שיר חדש.
כשתזמזם את הצלילים ארקוד לפי הקצב, עם הלשון והצלעות, גבות
ומבטים מפוחדים.
כלי גדול לפניך ואתה תנצח על תזמורת מושבעת, עירומה, דלה
למגע.
לא תבחין לא תדע לא תעמוד בקצב שיצרת - בראת, בו לא אחדל לרקד
למלמל ולהשתולל בנגיעת קולך בי.