עכשיו מת מזמן
הוא התאבד לנהר.
נהר שסוחף נרות על עלים
כפותי ראש הניחום ילדים אבלים.
אך אתמול, כה תמימים,
רחצו בלהבה שנתקדשה בנהר
צולחים גלי-געש, רודפים את מחר
ומתוך הקהל זורחים אנשים
מושחים את פניהם בענווה וגלים.
שלוש צועניות רקחו את לחשן
רוקמות הרפתקאת-צבעים בקולן
וממוכרת פרחים את הבטת לתוכי
לנהר היא מושכת ידה בכפי.
כבד וסחרחר, רוקד על ברכיי
נפרם זיכרוני נמסים הם חושיי.
אוהב כל אדם, אחייך לאחיי
נשטף הנהר המוביל את חיי.
גשם החל מפורר החזיון
נרות הבהבו באור אחרון.
וקר אך יחפן עוד תופף לנדבה
חמש מטבעות ושירתו התגברה.
עכשיו טוב מדי בין שנינו עמד
הוא היה קופץ גם אם לא על-ידינו נדחף.
הארידוואר - אחת מארבעת הערים הקדושות בהודו. |
