אם אני אבלע אותך אי-פעם, אין לי ספק בכלל שזה יתחיל מהשפה
התחתונה שלך.
התנשקנו בלהט, ושיני תפסו את השפה התחתונה שלך כמשחק - זה
הטריף אותי. התחושה המדהימה שלך, הרכות, המתיקות, הורדרדות
נטולת האיפור, חלקיק משלך בתוך הפה שלי, נגוס בין שיניי.
הפיתוי היה קשה, כמעט וקרעתי את שפתותייך לגזרים.
כל-כך נבהלתי שאחזתי בכתפייך והדפתי אותך לרגע-קצר. חשבתי בכלל
שעדיף שארחיק אותך ממני ואז אולי ארגע. אני לא רגיל באיבוד
שליטה שכזה, כמעט ופצעתי אותך ואפילו לא חשבתי על ההשלכות; את
מדממת על המיטה ואנחנו טסים לבית-חולים שיתפרו אותך.
נזכרתי גם בסיפור שלך, על הבחור שפחד ממזלג רק בגלל דמיונותיו
באשר לזוועות שניתן לעשות עם מזלג. המזלג שלי היה חיבוקך.
את הבנת איכשהו מה חשתי לגבי נשיכת שפתייך ועוד הפצרת בי לנשוך
אותך ולהכאיב, מפתה אותי. השתגעת? הייתי מסוגל לפרק את כל
הפרצוף היפה שלך, לבתר חתיכות עור אחת אחרי השניה, לחשוף את
גולגולתך הצחורה, ולא ברור איפה הייתי מפסיק. אולי הייתי זולל
גם את שאר גופך, קורע נתחים מלאי עסיס בשרני מבטנך.

דיברנו כבר על לבלוע ולאכול אחד את השניה, אבל עד ששיניי לא
התחפרו בשפתיך התחתונה זה היה בגדר רומנטיקה פיוטית. כמעט
ופצעתי אותך, ואפילו לא היה לי אכפת.