דניאל קליין / האניגמות |
עומדות,
קצה רגלן נושק למים
מלטפות את שערן הלא ידוע
עומדות,
בין ארץ לשמיים
אני אוהב את האניגמות
מחייכות,
את חיוכן המסתורי עם השיניים
פרצופיהן הרכים מתבוננים בי
מחייכות,
קורצות קריצה או שתיים
אני אוהב את האניגמות
ותוהה
מהן עושות בזמנן החופשי
מה הן לא היו אילולא היו אניגמות
ותוהה
האם הן בכלל דבר מוחשי
אני אוהב את האניגמות
מפוטמות במין חן
ואני יודע שהן אוהבות אותי
כי אני אניגמה להן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|