טול קורות מבין עיניך, חיים
צא החוצה וטייל
אז מה, אם נולדת
בארץ ישראל?

נולדת בבוקר, השמש כבר זרחה
אבא שלך צעק, ואוי כמה אמא שלך צרחה
"תקחו אותו ממני, אני מה זה ביאוש,
איזה בעל לא יוצלח, ובן שלא שווה גרוש".

בגן הילדים ביקרת מגיל שלוש
ועד גיל חמש היית במחבוש
הגננת זהבה, העוזרת והילדים
לא יכלו להסתכל לך בפנים.

מגיל חמש עד שש, שנה של הפסקה
הגננת מתה, העוזרת ברחה עם המנקה
הילדים בגן חשבו שאתה ליצן
ומאז ועד היום, הם נעלמו מכאן.

בגיל בי"ס , לקחת את הילקוט
כולם קיוו שסופסוף , אולי אתה...תמות.
אבל משום מה, נשארת לשבת שם עד יוד-בית
ויום אחד הרמקול הודיע:" חיים מת"!

אז הגיע היום, התגייסת לצבא
ואיזה כיף, "זכית" בקלקול קיבה
אמרו: "עכשיו סופית, ה'דבר' הזה גמור"
אבל אתה קמת, ורשמת על הכיסא:"שמור, עד השחרור"!

לטיול יצאת עם תרמיל ועם מצפן
והאמא,האירו פניה, או יופי נפטרתי מהבן
נסעת לדרום אמריקה, ולהודו במזרח
בני, אל תחזור הביתה, בבקשה אל תטרח.

עברו חודש, חודשים, שנה ועוד שנה
האמא כולה זוהרת, חשבה איבדה את בנה
פתאום בדלת, צלצול בפעמון
הבן עומד בפתח, עם מזוודות, המון.

האמא מתעלפת, הזעיקו טיפול נמרץ
האבא השתגע, ברח ועדיין רץ, הוא רץ
נישקת לאמא, דילגת בניתור קל מעל גופה
אהה, היכן השארתי את טפסי ההרשמה לאוני' חיפה?!

ארבע שנים למדת משפטים וגם מילים
עבדת עבודות סטודנטיאליות, גם שטפת כלים
ואז הבחינות, וניגשת ל"בר"
באמת השקעת מעל ומעבר, ולבסוף גם זה נגמר.
קיבלת עבודה במשרד מאוד חשוב
קיווית שהעבר עזב מבלי שוב
ויום בהיר אחד אפילו הכרת בחורה
התחתנתם, נולדו ילדים, קניתם דירה.

עכשיו חשבת, הגעתי אל הנחלה
אבל אויה, הכל התחיל מהתחלה
הילד שלך כבר מחכה לרגע שתמות
ואשתך חושבת שהתחתנה עם סתם סמרטוט.

אז קנית כרטיס רכבת בכיוון אחד
ולקחת לדרך סכין גדול וממש חד
עכשיו אתה יושב ומחכה שהרכבת תעצור
ועל קורות פסי הרכבת, את חייך תגמור.

אך אנא אשאר כתובת, וטלפון להתקשרות
אנחנו כבר נודיע לך, אם החלטנו שאתה יכול למות.