רבקה גלבר / סגור לבך |
אמור את שאצור בך.
אכפר חטאיך,
אטהר אותך,
אהיה לך משענת קנה איתן
בימים של כעס ותוגה.
התייפח נא על כתפיי.
ראה,
איתנות הן כאבני בזלת.
חישלת אותן בדמך,
בדמעותיך.
אימנת אותי לימים
אשר ידעת כי ייבואו,
לי לא אמרת דבר.
חפנת אותי בבועה מוגנת,
פינה חמימה לי טיפחת בלאט,
כתפיך סוככו על גופי ונפשי,
פן תיגע יד זדים בבשרי.
הרחקת ממני זדים ומכאוב.
והנה עומד אתה מולי,
ערום וערייה,
ובאחת
מגלה לי את כולך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|