תראה איזה גדול העולם,
וכשמסתכלים על היקום?
היא מסתתרת ממני ואני ממשיך לחפש,
הוא אחר ואני משתנה,
הבלאגן נראה מסודר בשיר הזה, אך הוא עדיין בלאגן.

לפי איזה חוק יש לומר את הדברים?
אצלי הם לרוב נאמרים, בלי בלבול, ואיך זה נשמע מבחוץ.
כששם יורד מבול?
ועכשיו שאני חושב על זה, כשיורד מבול השמיעה לקוייה, רעש רעמים
נשמע, ואני ממשיך לנסות להמשיך, ולעד לחיות, כמה שזה מפחיד
לעסוק בשטויות.

טוב, אחרי תקופה די רעה מגיע סדר לתמונה, ומכניס קצת בגרות
לכתיבה, נוגע עמוק בהרגשה ויוצר אווירה לא ברורה,
ובכלל אני שואל, איך להתמודד עם צרה?

נטחן לי השכל ומתנוונת לי הצורה, הכל פתאום קורה ולא קורה בלית
ברירה.

ראיתי ציור שעשה לי לחשוב, חבל שאני לא מצייר.