הוא הופיע במשרד שלי לפני שישה חודשים, בחור צעיר אולי בין
שלושים, במראה הראשוני שלו הוא נראה כמו כל אחד אחר אבל
העיניים שלי שכבר אולי יותר מידי שנים במקצוע קולטות הרבה מעבר
למה שמרבית האנשים מצפים מהן שיקלטו.
הוא התיישב על אחד הכיסאות שותק מהרהר ואני בינתיים בחנתי
אותו, אחד החוקים שלי קובע שהלקוח תמיד מדבר ראשון, העיניים
שלו היו חומות מביטות כלפי השולחן שלי לא ממש מביטות בי,
הכתפיים שמוטות כלפי מטה, מידי פעם בולע רוק, מזיע בקושי למרות
היום החם בחוץ.
אני ממשיך להביט בו יותר כלפי מטה, חולצה בת כמה חודשים
מכופתרת בסגנון שלבשו בשנה שעברה, נראה שלא עברה יותר מידי
כביסות, כפתור אחד מלמעלה משוחרר. כאשר הוא נכנס שמתי לב שהוא
לא לובש ג'ינס, אני לא יודע למה אבל הוא נראה לי כמו אחד שחש
בנוח בג'ינס ולא במכנסי הבד שהוא לבש, נראה כאילו הוא מנסה
להתרגל למשהו שהוא לא הוא.
הוא הלך לכיוון השולחן שלי זקוף בעל ביטחון עצמי, אולי מופרז
מידי עד היום אני לא בטוח, יחסית למשהו רגיל לחלוטין, הוא אחד
הלקוחות הכי לא רגילים שהיו לי.
הוא לוקח נשימה עמוקה, כנראה שרוצה להתחיל לדבר.
לא מאילו שצריכים הוכחה על האישה, רואים היטב שעדיין אין טבעת,
יש כאילו שמנסים להסתיר את היותם נשואים על ידי הורדה שלה, הם
לא יודעים שרואים היטב את הגוון השונה על אצבע הנישואים שלהם,
אולי הסתבך באיזה עסק, משהו שגדול עליו בכמה מספרים, לא זה לא
זה, בטח שוק אפור, כולם היום נופלים בפח הזה, לוקח הלוואה
קטנה, בטוח כי תוך מכסימום חודש הוא מחזיר ואפילו יוצא לו מזה
פי ארבע ובסוף נישאר אם יד שבורה ופחות כמה שיניים. הראש שלו
מתרומם הוא מביט בי, מפתיע מרבית הלקוחות מעדיפים שלו להביט
בי, מעדיפים שאני אהיה כמו המראה שמולם שהם יראו מקסימום את
עצמם ועם לא מראה אז איזה קיר.
"השם לא חשוב" הוא מתחיל לדבר, מוזר משפט שכזה בתור התחלה,
"סיפרו לי שאתה טוב במה שאתה עושה" משתתק לוקח שוב אויר, נראה
כאילו הוא חושב היטב על כל מילה שהוא מוציא מהפה, אולי טעיתי
בהתחלה לא נראה אינטליגנטי עכשיו נראה שאולי כן, "אפשר לומר
שקיבלתי מספר המלצות עליך, ממספר גורמים" שוב משתתק ומצמיד את
המבט שלו לעיניים שלי, נראה כאילו הוא מנסה לקרוא משהו מהספר
שלי, לא יודע שמה שכתוב שם אולי מוטב שהוא לא יקרה שיישאר
תמים, אמרו שאתה לו זול אבל שאתה אחד הטובים האם זה נכון?" יפה
שאלה ראשונה, האם לענות לו מהר או לאט, כל לקוח דורש סגנון
אחר, "אני לא זול", אני עונה לו ומביט בחזרה לתוך העיניים שלו
ומשתתק, בוחר לדבר קצר ולעניין, הוא ניראה לי בחור שדורש
שהדברים יזוזו מהר, או לפחות מספיק מהר.
"לא ציפיתי שתהיה זול" הוא ממשיך עדיין לא מסיר את העיניים שלו
משלי "אני מצפה שתהיה טוב, אפילו טוב מאוד" שוב מפסיק, מכניס
את היד לתוך אחד הכיסים במכנסים ושולף מעטפה סגורה "יש שם עשר"
הוא מציין בוחן אותי אם אני אפתח ואספור "זה לחודש עבודה"
ממשיך לדבר בשקט, אני תוהה האם מדובר על עשר ירוק או רגיל ומה
בדיוק העבודה, אני לא זול אבל אם מדובר בעשר ירוק אז מדובר על
עבודה שלא בטוח שאני ארצה לקחת "העשר הוא לא כולל בונוסים" הוא
מתחיל לדבר שוב לא מסיר את העיניים שלו ממני בוחן אותי בכל רגע
לראות איך מה שהוא אומר משפיע עלי, "אם תעשה את מה שאני מצפה
שתעשה אז הסכום יגדל".
אני מגרד באחת הרגליים שלי ומתחיל לגלגל את כל מה שלמדתי עליו
מבחין שהוא מצפה לתגובה שלי על מה שנאמר עד אותו הרגע. בדרך
כלל אני קולט מה הסיפור במהלך השניות הראשונות אולם הפעם
תעלומה, משהו לא מסתדר לי, אם היה לו חוב אז איך הוא משלם לי,
ואם מדובר במשהו אחר אז למה כל כך הרבה ועוד בונוסים, בחינה
מהירה שלו לא משנה לי את הדעה שלא מדובר בבחור עשיר מבית טוב,
הוא מרוויח את הכסף שלו בעבודה קשה, הידיים נראות כמו של מישהו
שלא יושב כל היום במזגן, ואולי כן אני כבר לא בטוח, הרבה זמן
לא הפתיעו אותי בבחינת לקוח. "ומה העבודה?" אני שואל נמתח מעט
ובורח לרגע מהמבט הממגנט שלו.
הוא ניצמד למבט שלי שוב בוחן אותי לרגע, אולי עוד לא החליט האם
לפתוח את כל הקלפים, הכתפיים שלו מתרפות, כנראה שיש החלטה מה
לומר ומה לא, רק עכשיו אני מרגיש, הוא משתמש בבושם איכותי,
מאילו היקרים מאוד, יתכן וכן יש לו כסף אולי אני אוכל לקבל
אפילו יותר תמורת מה שהוא ירצה.
הוא קולט את העיניים שלי יורדות לכיוון המעטפה, איזו תנועה בפה
שמזכירה התחלה של חיוך נראית ומיד נעלמת, "זה הסכום שתקבל,
אפילו שקל אחד יותר לא תקבל חוץ מהוצאות כמובן, אני לא חושב
שאתה צריך לספור, יש שם מה שהבטחתי, ניתן לומר שמעוד כמה דקות
היחסים שלנו יהפכו לכאילו שרצוי שאני ואתה נסמוך אחד על השני"
ממשיך ואני קוטע אותו "אני לא הורג עף אחד" אני מוציא במהירות
מהפה, מנסה להחליט האם יש פה איזו מלכודת שלא הבחנתי בה. כאשר
בפעם הראשונה מהרגע שהוא נכנס לחדר שלי הוא מחייך "ומי רוצה
שתהרוג?" הוא שואל אותי במבט שאני לא מצליח לקרוא, "נהפוך הוא
החיים הם משאב חיוני בשביל מה שאני רוצה שתעשה, הם חיוניים גם
בשביל שתרוויח הרבה מאוד כסף." שוב משתתק חושב מה לומר ככל
הנראה.
אני מודה לא כל יום אני סקרן, אני כבר לפחות שלושים שנה
במקצוע, חוקר, עוקב, מצלם, פותר בעיות במקומות שלא ניתן לפתור
בדרך הרגילה, כבר יצא לי להסתבך מעל הראש פעם אבל מאז אני
ניזהר, אני יודע שחיים רק פעם אחת ואני לא רוצה לבחון האם יש
חיים אחרי המוות.
אבל הבחור הצעיר מבוגר הזה שונה מהלקוחות הרגילים שלי, הוא
בירר עלי זה בטוח, ניתן לומר שאני בטוח שהוא כרגע יודע עלי
יותר משאני יודע עליו. "אז מה?" אני שואל בשקט ומתרומם מהכסא
לכיוון הבאר שיש לי בפינת המשרד, "וויסקי" אני מציין כעובדה
לפני שהוא מספיק לענות, נראה שאני קולע קליעה בול, כיוון שהוא
מרפה מעט מהכתפיים שלו כאשר הוא חושב מה לענות לי, אני מבחין
בו למרות שהגב שלי מופנה לכיוונו, המראה נמצאת שם במכוון.
הבאר המכוער הזה נימצא פה כמות של שנים כמוני לפחות, אולי קצת
יותר, כאשר קניתי אותו הוא היה מכוער וגם היום הוא מכוער, אבל
הוא נמצא אצלי וכנראה יישאר עד שאני אצא לפנסיה, לא שלא יכולתי
לצאת עד היום אבל העבודה שלי ממכרת ולכן אני ממשיך, לפעמים
משעמם, לפעמים רטוב ולפעמים.. נו טוב לפעמים זה עבודה כמו
בספרים, אף אחד לא יאמין לי אם אני אספר אפילו חצי ממה שעבר
עלי בשנים האחרונות.
"שיהיה ויסקי", אני שומע אותו עונה כאשר אני יוצא מההרהורים
שלי.
"אני רוצה מידע", הוא מתחיל לדבר בזמן שאי מוזג כמות נדיבה של
וויסקי לשתי כוסות ושם מעט קרח, "אני רוצה מידע וקצת יותר
מזה," הוא נעצר, נראה כאילו הוא לא בטוח למה הוא מתכוון, אני
מסיים להכין את המשקה ומביא לו את הכוס "מידע?" אני שואל
ומתחיל ללגום מהמשקה שלי, מרגיש את השריפה האהובה בגרון,
הוויסקי שלי תמיד איכותי, זה אחד הדברים האיכותיים היחידים
שנשארו לי, ואני מקפיד לקנות אותו ממקום מסוים כבר אולי עשר
שנים, הם שולחים לי ארגז אחת לחודשיים, יודעים יותר טוב ממני
כמה אני צורך.
הוא טועם את הויסקי ומכניס ממש מעט לגרון,
ניתן לומר שאם לא הייתי יודע עד כמה הויסקי טוב הייתי נעלב
בשמו אבל מסתבר שהעצירה והטעימה הקטנה היא מכוונת, לא עוברות
כמה שניות והוא מוריד את הכוס בשלוק אחד, "איכותי", הוא מאשר
לכיווני את הברור לי "לא מהארץ", ממשיך לספר לי דברים שאני
יודע, "הייתי אומר מסקוטלנד."
עכשיו הוא כבר מפתיע אותי, רבים יכולים לזהות ויסקי איכותי,
אבל לא יצא לי לפגוש הרבה שיכולים לזהות את ארץ המוצא שלו לאחר
כוס אחת, הוא מביט בי ורואה את ההפתעה על הפנים שלי "אני חובב
של אלכוהול", הוא מתנצל לכיווני בזמן שאני שוב מתיישב לפניו
כבר סקרן לדעת מה אני עומד לעשות, אני יודע שאני אוכל לסרב אבל
יש לי תחושה חזקה שלא ממש משנה מה הוא יציע לי אני כנראה אקח
את העבודה.
היא ממשיכה להתקדם לכיוון בית המגורים שלה, לא מבחינה בי הולך
במרחק בטוח אחריה בצד השני של הרחוב. העצים מסתירים אותי יותר
משהייתי רוצה, זה עלול לגרום לחשד, אולי שווה לעבור ללכת
אחריה, אולי לא, אני לא בטוח בעצמי מה עדיף כרגע ובגלל זה אני
מחליט להמשיך איפה שאני. בסרטים המעקב ניראה כל כך מסובך,
אנשים לא מבינים כי מעקב הוא פשוט, צריך ללכת פלוס מינוס באותה
מהירות כמו הדמות שאתה עוקב אחריה, להראות כמו משהו שיודע לאן
הוא הולך, להכיר את השטח כדי שבמידה ותותקל על ידי משהו תוכל
להיעצר בנחת ולהשיב בלי להראות חשוד במשהו. הכללים של המעקב כל
כך פשוטים אבל תמיד זה נראה לאנשים מסובך, מודה אפילו לי בפעם
הראשונה זה נראה מסובך, בעיקר כי אז תפסו אותי אבל זה כבר
סיפור אחר.
השער של בניין הקומות שלה ניסגר אחריה, אני נשען על אחת
המכוניות על מנת להיות בטוח כי היא עוברת את הדלת של הבניין.
אני סופר בשקט עד 15 יודע שזה הזמן שהיא כבר לא תראה במסדרון
הארוך של הבניין שלה, יודע שבמידה ואני אספור עד חמישים האור
בקומה שלה יידלק, בהתחלה האור בחדר הכניסה לאחר מכאן במטבח,
ואז בחדר השינה. זה הדברים הקבועים, לאחר מכאן זה משתנה, תלוי
בימים, לפעמים מחשב בדרך כלל טלוויזיה, שורצת כמו כולם צופה
בתוכנית שהיא ככל הנראה לא תזכור מחר שראתה אותה ואם כן אז
יהיה לה נושא לשיחה בעבודה.
אני ממשיך להתקדם באיטיות צופה על הבניין שלה, עושה מעט עניין
ממקל ההליכה שצמוד אלי, מסתבר שלהיות מבוגר יש יתרון פה ושם,
אף אחד לא יחשוב כי זקן שהולך אם מקל יעקוב אחריו, אפילו אני
הייתי מופתע אם הייתי מבחין בזקן האוחז מקל הליכה והולך אחרי
משהו, זה טריק שלי שאני לא חושב שיש רבים בעולם שלי שחשבו
עליו.
היתרון הגדול הוא שאתה יכול לעצור בכל פעם שתירצה, כאילו חושב
מה לעשות ולאן לנוע ואיש לא יראה אותך, או ליתר דיוק כולם יראו
אבל הראש שלהם ינקה אותך מהזיכרון שלהם באותה מהירות שבו הוא
ניכנס פנימה.
האור במטבח נידלק, מוזר שבחדר השינה אין אור עדיין, גם
השירותים עוד חשוכים, מי יודע אולי היום היא רעבה, אני תוהה
בזמן שנידלק האור בחדר השינה, איחרה לי מעט אני מחייך לעצמי,
אז היום יש יותר מתח, אני שואל לכיוון הדירה שלה, היום שונה
מאתמול ושלשום, האם את מרגישה שינוי היום, איזה שהוא הבדל
מהחיים שהיו לך לפני שישה חודשים והחיים שיש לך היום.
"הסיפור הוא כזה" סוף סוף הוא מתחיל לדבר אני אומר לעצמי בלי
קול, כבר סיקרן אותי.
כאילו הוא מבחין בזה הוא מתחיל שוב לדבר הפעם מגביר מעט את
המהירות שהמילים שלו יוצאות מהפה, "אני רוצה שתמצא, או אולי
תחפש מידע על משהיא, אני רוצה לדעת על כל עברה שהיא עושה, אני
רוצה.." הוא משתתק בוחן אותי מחפש את המילים הנכונות.
"מההתחלה, אז ככה, יש איזו אישה" שוב שולף מעטפה מהכיס "תיפתח"
מצווה לכיווני תוך כדי שהמילים יוצאות אחת אחרי השנייה בהתחלה
מגמגמות לאחר מכאן ברורות יותר מרגע לרגע.
"זאת שנמצאת שם בפנים, יש שם שם בלבד, ואיפה היא עבדה לפני כמה
שנים, אני לא בטוח אולי גם היום לא בדקתי, אני רוצה שתתחיל
לעקוב אחריה, אני רוצה לדעת עליה הכול, ובעיקר אני רוצה לדעת
האם היא עוברת על איזה שהוא חוק, כל חוק שהוא זה לא ממש משנה
לי.
זה הדבר הראשון, לאחר מכאן כאשר תימצא איפה היא מפספסת תעביר
את המידע לשני מקומות, אחד לתיבת מייל שאני אתן לך, התיבה אינה
נמצאת בארץ", מציין כאילו הוא הדבר ברור לי ולו "לשם ולמשטרה
לפרקליטות לכל מי שצריך, אני רוצה שתהיה הזנב שלה למשך הזמן
שאני אחליט, אני יכול לומר לך כי זה יהיה לפחות שנה אולי
יותר."
השתתק שוב בוחן אותי לראות איך אני אגיב לזמן שהוא ציין ומייד
ממשיך כאשר מבחין שאני לא מגיב. הסיבה העיקרית שלו הגבתי הייתה
ההפתעה, אני לא חושב שמישהו אי פעם שכר אותי לתקופה כל כך
ארוכה, רוב העבודות שלי הן בכלל בלי תאריך סיום, הן נגמרות
כאשר העבודה מבוצעת, כאשר תופסים משהיי עם משהו, כאשר משוחחים
עם מי שצריך, אבל לומר שנה בקלות ואולי יותר, שנה אם חשבון
הוצאות כמו שהוא ציין שהוא ייתן לי, ניראה כי טעיתי לחלוטין
בזיהוי מי שמולי, ואני לא אוהב לטעות.
ועוד יותר מוזר, הוא לא יודע ממש מי ואיפה היא, מדוע הוא נזכר
עכשיו פתאום, מאיפה היא קשורה אליו, התעלומה הזו מתחילה לעניין
אותי יותר מידי, ולמרות הגיל שלי תעלומות טובות תמיד נתנו לי
סיבה להמשיך במקצוע הזה.
"אז אתה תקבל מידי חודש מעטפה עם הסכום הזה ועוד סכום ההוצאות
שתציין במייל שהיו לך, אני לא צריך חשבוניות כמו שציינתי אנחנו
נצטרך לסמוך אחד על השני, אני רוצה שהיא תקבל עברה על כל פעם
שהיא עוברת את המהירות, אני רוצה לדעת אם אי פעם שילמו לה
מהצד, אני רוצה לדעת הכול, אין אנשים שישרים לחלוטין. אני לא
אומר לך ליצור מצב, אין לי עניין שהיא תיענש על משהו שהיא לא
עשתה, אבל אני רוצה שהיא תיענש על כל מה שהיא כן עושה או עשתה,
כל חוק, כל עברה, אם היא תירק על המדרכה וזה אסור אני רוצה
שהיא תקבל קנס, אני רוצה..." שוב השתתק, בוחן אותי מנסה לראות
האם אני אקבל את מה שהוא רק הסביר עד הרגע הזה, לא יודע שאני
כבר ברגע שהוא אמר סקוטלנד לקחתי את המשימה.
מעולם לא יצא לי לעבוד על משהו כל כך ביזארי אבל אם הוא מוכן
לשלם לי ודי הרבה על זה שאני אגרום לחוק לעבוד טוב אצל משהו
מסוים, מי אני שאומר לו לא.
הוא מבחין שאני שוב מביט על המעטפה כאילו שואל האם יוכל לעמוד
בסכומים שצריך להוציא "על דאגה יש לי מספיק בשביל הנושא הזה,
אז סגרנו?"
אני זוכר שהוא שאל אותי את זה, שישה חודשים עברו מאז, הוא
הופתע לטובה כאשר כבר בחודש הראשון הוא קיבל אולי מעבר למה
שהוא רצה, היא הפסידה בתוך חודש אחד את רישיון הנהיגה שלה על
שש פעמים שתפסו אותה על מהירות, אולם זה היה פשוט, אני זוכר
שקיבלתי בונוס של עוד עשירייה עם הבטחה לעוד עשרים אם אני
אצליח להוכיח שהיא קיבלה שוחד במקום העבודה שבוא היא כבר נמצאת
אולי עשרים שנה. הספיק לו זה שציינתי שכנראה אני אוכל לתת לו
משהו כזה בשביל לתת לי סכום כזה, הוא בטח היה נותן לי איזה
מיליון אם הייתי מביא לו הוכחה שהיא מתעללת בילדים או חלילה
רוצחת או משהו כזה.
אבל בקרוב ידידתי, הרשת מתהדקת, כבר שישה חודשים את נזהרת יותר
ויותר, מופתעת בכל פעם מחדש כאשר מופיע איש חוק בהקשר לנושא זה
או אחר בפתח דירתך שוב, אני מרוויח עליך לא רע והוא כנראה
מרוצה כי הכסף ממשיך לזרום מידי חודש.
אני אפרד ממך ללילה אני אומר לעצמי תוך כדי זה שאני מביט בה
מביטה דרך החלון לאחר שנימעה ברחוב צפירה של מכונית משטרה, כל
קול כזה מקפיץ אותה היום, פעם היא לא הייתה מתרוממת אבל היום,
היום זה מעיר אותה בלילה במידה והיא ישנה.
עוד קצת ואני אקבל את הבונוס הגדול ביותר, כבר יכולתי לגרום
לכך שעם כל הקשרים שלך ויש לך הרבה אני יודע, יפטרו אותך
וייקחו ממך דברים שאני יודע שיש לך, אני יודע על דברים שאפילו
הילדים שלך לא יודעים שיש לך.
היא חוזרת לתוך הדירה בזמן שאני מתקדם, מתרחק לכיוון קצה
הרחוב. אני זוכר ששאלתי אותו באחד המיילים למה? והוא השאיר לי
פתק ליד הסכום, "שאלו אותי פעם למה אנחנו צריכים את הנקמה,
היום אני כבר לא בטוח... אבל תמשיך," היה רשום שם, הפתק הזה עד
היום נימצא בארנק שלי.
