אחד שיכור ופצוע בנפש
וצובע את הדרכים באדום
מוציא את אור השמש בצרחות
כמו פלח שנפרד מתפוז רקוב
והעיניים שלך מזכירות לי שפגעתי
תשמע את הלב שלי
הוא מכאיב לי וזה חבל
עבר זמן רב מאז
ותהיות על פנטזיה שהוזנחה צצים
אני לא מתקרבת יותר
המקום נגוע וגם מקולל
כמה רציתי ונפרדתי
מהמקום. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.