|
כמה זה עצוב כשמתים
ואיך זה כשפתאום נהרסים החיים
איך רוצים שנבין
שאתה כבר לא בחיים
אולי עכשיו יש לך חיים טובים
יותר ממה שהיו לך פה בין האנשים
אבל מה איתנו החברים וההורים
אנחנו אמורים להיות חזקים
איך בדיוק זה אפשרי
לבכות רק כשלא רואים
להיות עצובים אבל להמשיך בחיים
להתקשר אליך מתוך הרגל
ואחרי שני צלצולים להיזכר
איך אפשר לקלוט בכלל
ובמה למלא את החלל שנוצר
ועכשו מה שנשאר זה לקוות
שלפחות אתה יותר נהנה
איפה שאתה לא נמצא... |
|
|
בירוקרטיה זה שם
נרדף לחוסר
אחריות
קולקטיבית.
הייתי במשרד
הרישוי באשדוד,
ותנו לי רק
לצעוק בקול,
שנמאס לי
מפקידות מאופרות
מדי בסגנון "יש
כרטיס חבר
מועדון" שכל מה
שהן יודעות
לעשות זה להוציא
את המרמור שלהן
על חסרי הישע.
התמרמרתי על
המערכת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.