מפוזרת על שטיח,
בצבע אדמדם,
וזוכרת אותך כמו סרט ישן,
עם מקטורן וסיגר,
למרות שזה לא היה כל כך,
מזמן.


ואולי, אולי
זאת מילה באוויר,
מילה של פספוס,
אולי,
של משהו שלא ידעתי להגדיר.

מנסה להבין,
להצמיד יחד תמונות ושרידים,
משכנעת את עצמי
שהיה לנו טוב
אפילו,
לשעה אחת קצובה.


ואולי, אולי,
זאת מילה שבשיר,
מילה של אהבה מדומה,
אולי,
של משהו...
שספק אם רציתי שוב להכיר.

ובוקר חדש,
מתפרס לפניי כשמודיע בקול,
להתחיל מנקודת המירוץ.
ולומר,
תפסיקי,פשוט תפסיקי,
בפענוח של אבני הבנה,
שבורים...שבורים.

ואולי, אולי,
זאת מילה של עבר,
מילה של שמש יוקדת,
אולי,
של לצעוק: "למדתי, ועכשיו נתחיל מהתחלה".