קוראים לי שרון.
להרבה אנשים קוראים שרון.
אני בנאדם שחושב. אני לא רצה ועושה דברים פתאום.
אני גם לא בנאדם ספונטני.
אין לי חיי חברה מפותחים. לרוב אני יושבת וחושבת.
לעיתים גם כותבת...
אז למה קוראים לי שרון ?
השם לא מתאים לי, לא מראה מי אני באמת.
אבל בכל זאת, ככה קראו לי.
אם אני ארצה ואם לא, אני שרון.
ואם אני רוצה משהו ייחודי, כמו איזבל או לזלי, לא ! אני שרון .
נקודה.
אז ישבתי וחשבתי, למה שרון ?
והייתי כל כך עסוקה במחשבות העצובות שלי שאני שרון.
לא ייחודית, וגם לא עומדת בציפיות של כל שרון רגילה.
אבל אני שרון.
גם רציתי להחליף שם. דיברתי על זה עם אמא שלי, והיא אמרה לא,
היא אמרה שאני שרון וזהו.
ואחרי שדיברתי איתה, ושוב ישבתי ושוב חשבתי.
הבנתי. שאני שרון. ואין מה להתווכח.
אני נולדתי שרון, חייתי כשרון ואני אמות כשרון.
בזה זה מסתכם. בשם מסכן אחד. בלי עומק, בלי חדות, בלי שום
עניין ויחידיות בתוכו.
השם שרון לא מראה מי אני באמת.
השם שרון מראה מה החיים באמת.

ממישהי שקוראים לה שרון.