ואתה צועק בהיסטריה , לא מאמין , לא יודע איך לעכל .
ואני ממשיכה לספר , ממשיכה להסביר .
ואתה מוזיל דמעה , פרצופך השתנה .
ואני פורצת בבכי , לא יורדת מההחלטה .
ואתה שואל , עדיין המום .
ואני לא מסוגלת לענות ,
בוכה .
אמרת לי לא להשאיר אותך פה ,
אמרת לי שאתה רוצה להצטרף אליי .
הסברתי ,
הסברתי לך שאני מחכה שהדבר ההוא ירד וייקח אותי איתו .
אתה . .
אתה עדיין לא מאמין , התחלת לדבר וגרונך הוציא קול של מחנק ,
פרצת בבכי לפתע .
צועק !
משתולל !
' אני מפחד להישאר פה לבד ! אל תעשי לי את זה ! '
לקחת אותי קרוב קרוב אליך - וצעקת .
שמעתי את הבפנים שלך הולם בחוזקה , בלבול .
הדבר שלוקח אותי, הוא קורא לי .
ביקשתי ממך לא ללכת עם הדבר האחר אף פעם.
ביקשתי שתישאר להזות עליי , על מה שהייתי , על מה שעכשיו .
אני תמיד אשמור עליך .
הבטחת ,
הבטחת . . רצית לשחרר אותי כשאני יודעת שלא תחזור על צעדיי.
התחבקנו שעות , מעבירה את היד שלי בשיערך שאני כל כך אוהבת ,
חיבקתי .
לא הסכמת להרפות , לא הסכמת לשחרר .
לא הסכמת שאלך לחיות בעולם של המתים .
ראיתי אותך , שיערך ארך , חיוך אין על פניך .
רציתי רק לראות את הניצוץ הקטנטן בעיניך ,
אותו ניצוץ שנהיה כשטוב לך .
ראיתי צל זז לעברי , צורה מוכרת הייתה לו ,
הרגשתי אותך .
אבל ביקשתי !
ואתה ? אתה הבטחת .
7/5/04 |