ואתה צועק בהיסטריה , לא מאמין , לא יודע איך לעכל .
ואני ממשיכה לספר , ממשיכה להסביר .
ואתה מוזיל דמעה , פרצופך השתנה .
ואני פורצת בבכי , לא יורדת מההחלטה .
ואתה שואל , עדיין המום .
ואני לא מסוגלת לענות ,
בוכה .

אמרת לי לא להשאיר אותך פה ,
אמרת לי שאתה רוצה להצטרף אליי .

הסברתי ,
הסברתי לך שאני מחכה שהדבר ההוא ירד וייקח אותי איתו .

אתה . .
אתה עדיין לא מאמין , התחלת לדבר וגרונך הוציא קול של מחנק ,
פרצת בבכי לפתע .

צועק !
משתולל !
' אני מפחד להישאר פה לבד ! אל תעשי לי את זה ! '

לקחת אותי קרוב קרוב אליך - וצעקת .

שמעתי את הבפנים שלך הולם בחוזקה , בלבול .

הדבר שלוקח אותי, הוא קורא לי .

ביקשתי ממך לא ללכת עם הדבר האחר אף פעם.
ביקשתי שתישאר להזות עליי , על מה שהייתי , על מה שעכשיו .
אני תמיד אשמור עליך .

הבטחת ,
הבטחת . . רצית לשחרר אותי כשאני יודעת שלא תחזור על צעדיי.

התחבקנו שעות , מעבירה את היד שלי בשיערך שאני כל כך אוהבת ,
חיבקתי .
לא הסכמת להרפות , לא הסכמת לשחרר .
לא הסכמת שאלך לחיות בעולם של המתים .


ראיתי אותך , שיערך ארך , חיוך אין על פניך .
רציתי רק לראות את הניצוץ הקטנטן בעיניך ,
אותו ניצוץ שנהיה כשטוב לך .


ראיתי צל זז לעברי , צורה מוכרת הייתה לו ,
              הרגשתי אותך .


                          אבל ביקשתי !
                      ואתה ? אתה הבטחת .


                             7/5/04