ישבנו במכונית , ארבעתנו וכל אחד עשה את עצמו מתרכז בשיר
שהתנגן ברדיו , העיקר לא לדבר אחד עם השני , יואב אפילו הגביר
את הווליום ותופף על ההגה מדי פעם , וברקע התנגן לו איזה שיר
ישראלי ישן כל כך   עוד מלפני קום המדינה.  ויואב, יואב אוהב
טרנסים...
הדרך לא היתה ממש ארוכה אבל היתה חסרה החוליה שקישרה  בין
כולנו ועכשיו כשהיא לא כאן,  טוב, מתרכזים בשירים של אושיק לוי
....

ואז , חלה תפנית .
נכנסנו למנהרה , ושם אין קליטה והרדיו הדפקטיבי לא נקלט באנטנה
ובמשך דקה , הינו חייבים לדבר .
יואב אמר " טקס יפה , לא ?" וכולם התחילו להנהן  ולהגיד " בטח
בטח , מזג אויר קצת שגרירי הרבה שמש מעט עננים..." .
אני ירדתי ראשונה מהאוטו ולבנתיים יואב קבע עם ערן שהם ילכו
מחר ביחד לבית כנסת להגיד קדיש. וזהו.
מאז לא דיברתי עם אף אחד מהחבורה הזו , אף פעם , ואם אני אראה
במקרה מישהו מהם באוטובוס אני אפנה מבט בחינניות לעבר העצים
שליד התחנת אוטובוס.
ומאז אני אוהבת לשאול שאלות עוקצניות ולא צפויות כל פעם
שעוברים במנהרה , ואין קליטה כדי לשבור את השגרה , כדי לשנות
את הממוצע , ואם יהיה שיר ישראלי מ- 1946 ברדיו אני אדפוק ברקס
ואעיף את הרדיו לעזאזל.