אני מביט בך, כיצד עורך הלבן מתכלה
בבערה של חמה בת שקיעה
אני צופה בך נגמרת
את יודעת, יש גם שניה.

ואת לא קנאית
את יודעת שידידות - סופה להסתיים
ואת, בעשן בוחרת להתנחם.

והיינו ביחד בזמנים טובים ורעים
והיה זה קיץ ופיזרת לי עננים
והיה זה חורף והמשכת בערפל ובעב
ובימי הקשים היית לי כאם וכאב

בדקה השביעית של חייך
לקחת נשימה אחרונה
וכשכתר זהב לראשך,
ביקשת רק מעט מנוחה
וכבה אז אורך ובמשפט אחרון עצוב -
כי מעפר באת ולאפר תשוב.
(שיר זה מוקדש לסיגריה שלי)