אני בא אליך כי זה קל.
כי את הדרך אני מכיר כבר בע"פ.  כל סיבוב באיילון ופניה בדרך
אל הבית שלך אני מכיר כמו הדרך לבית-הספר היסודי שלי.
כי ברגע שאני נכנס לחדר שלך ואת אומרת לי להרגיש בנוח אז אני
באמת מרשה לעצמי להרגיש בנוח.
כי כשאת מרשה לעצמך להרגיש בנוח ולשים את הראש שלך על כתף שלי
אני שוכח הכל.

ואני, בדיוק כמו אז, משנה קצת את התנוחה שלי כדי שהיד השמאלית
שלי תלטף את הבטן החשופה שלך.
ואני, בדיוק כמו אז, לא אירתע כשהיד שלך תתחיל להוריד לי את
המכנסיים.
ואני, בדיוק כמו אז, אנעץ בך מבט טורף, ואטרוף אותך בנעיצת
שפתיים.
ואני, בדיוק כמו אז, אכסה את גבך בנשיקות זעירות ואלטף את
צווארך בלשוני.

והריח הוא אותו הריח. והטעם הוא אותו הטעם. והרעידות הן אותן
רעידות.
החיבוק אחרי הוא אינו אותו חיבוק. הנשיקה אחרי היא אינה אותה
נשיקה. השיחה אחרי היא אינה אותה שיחה.

כשאני לא נותן לזיכרונות לחלחל אז את עדיין את.