לפעמים, בחדרי חדרים, נסתר מעיני אדם,
תחת כנפי הבדידות אני טס למרחקים, צולל אל מרחבי הדכאון.
מנסה לנסוק אך לשווא, כנפי רטובות,
וקרועות, וחלשות מרעב.
מהו הסוד שיכול לעזור, היכן השמש הממאנת להופיע?
עוד כמה זמן עלי כך לסבול? ללא קול
שיגיע אל מישהו אחר, וישפיע...
האם קול בתוך יער ללא אף אחד, הוא קול או שמא דממה שם תשרור?
כי אצלי, זה לא היפותטי, לא מותרות, אלא כורח,
להרגיע את הרוחות שבתוכי סוערות.
מחפש נחמה בים של יאוש בו אני אט אט טובע...
ים אפל, קודר, שחור משחור...
אדם שמח אני, חייכני, אף אופטימי, אך עם זאת מוכה יגון,
צחוק הגורל, האירוניה של הטבע, או אולי פיצוי, נסיון פיוס.
זה, והשירים.
וכך אני נשאר עם השירים. בחדרי חדרים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.