ג'ימי הייתה האיגואנה של ידיד שלי. אהבתי אותה ונורא כאב לי כשהיא מתה...
עכשיו אני מקווה לגדל אחת משלי למרות שאבאמא מתנגדים בתוקף. מה שנותר לי היה
לעשות זה להסתפק בזיכרונות שלי עם ג'ימי.
יום אחד מישהו חשב שזה יהיה נורא משעשע לעצבן אותה אז היא שילחה בו את הלשון
שלה ושלחה אותו יושר למיון. כמה ימים אחרי זה המנקה של ידיד שלי השאירה את
הדלת בדירה שלו פתוחה וג'ימי יצאה להתאוורר ונידרסה...
אין פה זווית צילום מיוחדת, ניגוד של צבעים או צילום אומנותי. אני חושבת שזאת
חיה מדהימה ועצם קיומה והאפשרות להנציח אותה בתמונה מהווה ביטוי לאומנות.

יהיה זכרה ברוך. ואני לא צינית!!