לפעמים אני חושבת שזה הכל בגללי.
שאני צריכה לומר שאני מצטערת ,
שאני היא זו שהרסה הכל.
שכל מה שעשיתי, כל השטויות
הכל היה מטמטום, ממבוכה.
אני לא רוצה שתחשוב שזו באמת אני.
כשאתה בסביבה הכל מתבלגן.
מי היה מאמין שכל מה שאומרים על הרגש הזה באמת יכול לקרות,
לקרות לי.
אני לא חושבת שאני אוהבת אותך, אבל מה אני יודעת על אהבה
אף פעם לא אהבתי ואף פעם לא אהבו אותי.
לא חושבת שאתה יודע,לא חושבת שאתה שם לב
אם רק היית רואה איך אני מסתכלת כשאתה בסביבה
אם רק היית רואה אותי כשאני לא לידך
ישר היית מבין שמה שאמרתי על זה שאני לא מרגישה כלום,
על זה שמה ששאלתי הוא סתמי... על הכל...
היית מבין שזה שקר.
אתה יותר מסתם בשבילי,
אתה משמעותי.
אבל כשכל המשמעות הזו מובילה לכאב, לאכזבה,
לאשליות לתהיות מה לא בסדר בי,
אז אולי פשוט עדיף לחיות בשקר ולא להבין
שהמשמעות הגדולה שלי זה
אתה. |