"מה בשבילך?" האיש השמנמן עם הסינר המוכתם נשען על הדלפק
ופיהק.
"שלום", אמר האיש בעל הזקן הלבן וחייך.
"כן, שלום", ענה האיש השמנמן בעצבנות למראה מבטו של הזקן.
"לא הבנת", הזקן חייך שוב. "אני רוצה שלום", הוא הסביר
בהחלטיות.
"מה?!" האיש השמנמן הסתכל עליו בתמיהה.
"זאת לא 'מסעדת השלום'?" האיש הזקן שאל.
"לא!" האיש השמנמן הסתכל עליו בכעס, "זאת 'המסעדה של שלום', מה
אני נראה לך, המשיח?" הוא צעק.
"אתה לא צריך לצעוק את השם שלי, אני יכול לשמוע אותך", הזקן
אמר בשקט.
"אתה המשיח?!" האיש השמנמן הסתכל עליו בבוז, "אם אתה המשיח אז
אני צנצנת!"
"כמובן", האיש הזקן אמר, ויצא מהמקום.
נשמעה נעירת חמור מתרחקת.
הצנצנת רצתה להתפוצץ מרוב כעס, אבל לא הצליחה לקפוץ מהדלפק.