לימור מור / ידידות נפלאה |
"לחברתו הטובה" ביותר הפכני.
יחדיו אנו ממטירים דמעות,
הוא אל העולם,
ואני לליבי.
ימים רבים אנו מבלים,
ואף לא לרגע "משתעממים",
אחד מן השני.
כאשר השמש מנסה להחדיר,
את קרני-אורה לתוכי,
"חברי הטוב" דואג לגרשה.
ואני... נושאת את עיניי,
אל מול שטיח כחול.
ותוהה,
מתי יגיע הקץ לידידות,
כה "נפלאה".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|