זה היה סתם עוד יום שישי בהיר, ריח האביב עלה כתמיד באותו אחר
צהריים.
הייתי בדרכי אל מישהו אחר אך לא ידעתי שהגורל יפגיש אותי איתך.
שמחה ועליזה כבדרך-כלל הכנתי את עצמי אליו, לבשתי חולצה צמודה
וקצת חשופה, ג'ינס כחול משופשף, תפסתי עצמי ונסעתי אליו. בדרך,
כברירת מחדל כמעט, לטובת העברת שעה טובה בדרכים, פתחתי גלגל"צ
ובניסיון שקצת צלח לו פיזמתי עימו בצורה כמעט הרמונית.
נפגשתי איתו והיה נהדר, יצאנו עם הרכב לטייל, לשתות ולאכול...
כן, כן... להראות לבחורה את העולם הגדול. ופתאום משום מקום
הציע שנלך אליך, ליבי עתיד להיות נדום.
נראה לי שזו הייתה אהבה ממבט ראשון או סתם רצון עז להיות איתך,
להכיר אותך, להיות איתך יותר.
ואתה, רק כחמישים סנטימטרים הפרידו ביננו.
ושם, זה עצר ושתק. חצי שעה שרצה כמו הסתיו שחולף על ישראל.
הרמתי אליו טלפון ואת שלך ביקשתי,
התקשרתי אליך והיה הזוי - רציתי אותך לפגוש.
רציתי אותך להריח.
רציתי להסתכל מקרוב.
וכן להפתעתי, אולי שמחת גם... כשרצית לראות אותי. |
