(בלדה "הומוריסטית")

עכשיו הכל מת... אני מתחת לשמיכה
חרקים בחלום ואין מנוחה
אלוהים - מסתכל...
טובתי... הוא שואל?
הבדידות כמחנק , האהבה במרחק
והתמימות רקובה מביאה אכזבה
ואת לידי וראשך על כתפי

שפיותי מאופקת... לא אתן לך ללכת.
אני חי כחולם... וברוח הולם.
ואנשים במרחק - סביב צירי הם זזים כמשחק.

ואת משתגעת... שארית רוחך גוועת.
אוי... ראשך הדואב חלומות של כאב.
השמחה מרפאה גם ללא אהבה?
כי השלמות ממני והלאה...
אבל את זאת המחכה לה.

שפיותי מאופקת... לא אתן לך ללכת.
אני חי כחולם... וברוח הולם.
ואנשים במרחק - סביב צירי הם זזים כמשחק.