9.2002

פיות

"אני לא מאמינה זה נפל",  נבהלה שחר. "תגידי מה את סתומה?!
חייבים למצוא את זה, אין מצב שנסתדר בלי זה", צעקתי אליה.
עמדנו בתא שירות מגעיל בחוף בכנרת, וחיפשנו על הרצפה את הכדור
שנפל לנו. היו לנו שלוש, שחר אכלה אחד, אני אחד, ובשלישי
התכוונו להתחלק ברגע שירד לנו הדלקה. "מצאתי" הודיעה שחר
ושתינו הרגשנו הקלה ענקית. שחר הכניסה את הכדור הקטן והירוק,
עם ציור של עקרב, לנייר קטן, קיפלה והכניסה לחזייה.
בהתחלה ישבנו עם כל החבר'ה ליד שני אוהלים שהקמנו על החוף. עד
שלא יכולתי יותר, קמתי והתחלתי לרוץ מסביב לאוהלים והרגשתי
שאני לא יכולה להפסיק, לא שגם רציתי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלי, שאכלתי אקסטה, שחר כבר לקחה כמה
פעמים והיא זאת שהביאה אותם.
אני ושחר לא התכוונו לבוא לצפון עם כולם, אבל ברגע ששחר השיגה
אותם ואמרה לי, שנינו ידענו שיהיה הכי מפוצץ בעולם לקחת אותם
כמה שיותר רחוק מהבית. אחרי קצת יותר משעה שתינו היינו במים,
ערומות, מרגישות הכי חופשי שבעולם. לימדתי אותה לעשות ביד ואיש
אחד גם עשה לידנו, ובינתיים על החוף לקחו לנו את הבגדים.

בבית אני עברתי גמילה קשה והפסקתי עם הסמים בשביל חבר שלי. או
ליתר דיוק כי כבר לא היה משנה לי מה יקרה לי ולא רציתי לפגוע
בו שוב. הוא אמר שאם אני אפסיק אני אהפוך לפיה. אמרתי לשחר
שתפסיק גם ותהיה פיה איתי, אבל היא מתה אחרי כמה שנים. מעניין
אם פיות ובני אדם נפגשים אחרי המוות... אני מתגעגעת אליה. כל
מה שנשאר לי ממנה זה הקעקוע המזדיין הזה של כוכב נופל על
הקרסול שהיה לשתינו.
ממילא אף פעם לא התגשמו לי המשאלות שביקשתי עליו.