עוד מעט יום שישי. סוף השבוע מתחיל, בדיוק בזמן. איזה מזל. אני
אומר איזה מזל כי זה לא מובן מאליו.
כולם הרי מכירים את הסיפור הידוע על השבוע הנורא ההוא בשנת
שמונים ושתיים, כשסוף השבוע איחר.

בהתחלה הכל נראה כרגיל. אנשים ישבו ביום חמישי בערב מול
הטלוויזיה וקיטרו ואחר כך הלכו לישון. אבל אז, קצת אחרי חצות,
אנשים הרגישו תחושה מוזרה. רבים התעוררו לברר מה העניין. הם
רצו לחדר של הילדים וראו שהכל בסדר. אחר כך הם בדקו שלא פרצו
להם לבית. ואז לפני שהם חזרו לישון הם שמו לב שיום שישי עוד לא
הגיע. הם התחילו לדאוג , אבל שכנעו את עצמם שלא נורא איחור קטן
, זה קורה לכולם. וחזרו לישון.
בבוקר האנשים קמו וגילו שהם התעוררו שוב ליום חמישי. בחדשות
ברדיו דווחו על כנס חירום של הממשלה ועל צוותי חיפוש שיצאו
לברר לאן נעלם יום שישי.
לאנשים הייתה תחושה רעה ממש כמו לפני מלחמה.

בערך בשתיים עשרה בצהרים יום חמישי התחיל לעשות בעיות. הוא צעק
שנמאס לו ושהוא לא מוכן למשוך יותר. מצדו שלא יהיה אף יום , גם
ככה בכסף שמשלמים לו הוא לא גומר את החודש.
צוות משא ומתן התגייס כדי לשכנע אותו להשאר. יום רביעי שמע מה
מציעים ליום חמישי ואמר שהוא מוכן לעבוד את יום שישי. אבל
הממשלה לא אישרה כי אף פעם לא קרה שחזרו יום אחורה. וראש
הממשלה פחד מתופעות בלתי צפויות ומסוכנות שיקרו.
בסוף הצליחו לשכנע את יום חמישי , שניצל את המצב וקיבל כסף טוב
ותנאים.
ועד שכולם נרגעו קצת הודיע יום חמישי שמכיוון שהוא דתי הוא לא
מוכן לעבוד בשבת ולא חשוב מה יציעו לו.
בממשלה הבינו שיש להם בעיה. יום חמישי ימשוך רק עד יום שישי
בשמונה. איש לא ידע מה יקרה אז. הוחלט להכריז על מצב חירום.
השמיעו אזעקה עולה ויורדת וציוו על האנשים , שעכשיו כבר היו
ממש בפאניקה, לרדת למקלטים עם מזון ושתייה.
ככה שכולם היו עצובים ומודאגים, חוץ מיום חמישי שהרגיש שהוא
ממש שיחק אותה עם התנאים שהוא קיבל.

כשכבר נראה היה שיותר גרוע כבר לא יכול להיות, נודע שהיה פיגוע
בקו שמונה עשרה. שזה הקו שיום שישי תמיד לוקח. כולם חששו שיום
שישי התפוצץ ומת בפיגוע. צוות פתרונות שהוקם הציע לקצר את
השבוע לשישה ימים ולדלג מיום חמישי לשבת.
בגני הילדים היו גננות שהתחילו לשנות את פינת "ימי השבוע". הן
הורידו את יום שישי ובכו.
יום חמישי שמע את ההצעה והתעצבן. הוא טען שזו הרעה בתנאי
העבודה. כי עכשיו הוא יצטרך לעבוד בסבב של שישה ימים במקום
שבעה. כולם כעסו עליו ולא הבינו איך בשעת חירום כזו הוא חושב
על תנאי העבודה שלו. אבל יום חמישי לא ויתר והמשיך לצעוק.
בינתיים התקרבה השעה שמונה בערב והתברר שגם שבת נעלמה.
אנשים דרשו מראש השב"כ , שלא צפה כזה מקרה , שיתפטר ושתוקם
ועדת חקירה ממלכתית.
ואז רבע שעה לפני שמונה , השעה שבה יום חמישי פורש , ויום
רביעי יחליף אותו. שזה אומר שהזמן יחזור אחורה, דבר שאף פעם לא
קרה.
הגיעו שישי ושבת יחד אוחזים יד ביד. בחדשות דווחו על התפנית
ואנשים יצאו מהמקלטים ורקדו ברחובות ועשו להם קבלת פנים ,בגן
הורדים, כמו שעושים לשבויים ולנעדרים ששבים הביתה.
שבת מיד החתימה כרטיס ונכנסה למשמרת. את יום שישי לקחו לחקירה
בשב"כ כדי להבין מה קרה. וזה מה שהתברר.
יום שישי ושבת מתראים רק פעם בשבוע לשניה אחת. שישי עוזב את
המשמרת ושבת נכנסת. וזו שניה אחת מדויקת וקצרה בדיוק כמו במרוץ
שליחים כשרץ אחד מעביר את המקל לרץ השני. יום שישי , כך הסתבר,
היה מביט בשבת לשניה אחת בלבד ורואה כמה שהיא יפה במציאות.
הרבה יותר מבכל השירים ששרים עליה.
יום שישי התאהב בשבת וכל חייו היו נתונים לשניה הזו בה פגש בה.
ואחרי אותה שניה ציפה לו שבוע שלם של ייסורים , עד לפגישה
הבאה.
בשלב מסוים יום שישי לא יכול היה להתאפק יותר. וכשהם החליפו
משמרות , הוא דחף לידה של שבת פתק בו תיאר לה את אהבתו אליה
וכמה הוא סובל. ובקש ממנה שפעם אחת בלבד תפגוש אותו לקצת יותר
זמן. הוא כתב שיחכה לה בחוף הים שעה לפני המשמרת הבאה שלו. יום
שישי תכנן שהם יבלו שעה יחד.
שבת קראה את הפתק ומאוד התרגשה. היא רגילה לאהבה של ילדים
ומבוגרים. אבל, אף פעם לא ידעה אהבה של יום אחר. שבת התלבטה
ולבסוף החליטה להפגש עם יום שישי.
הם נפגשו בחוף הים . שישי חיכה עצבני על החוף. הוא חשש ששבת לא
תגיע. ואז ראה אותה מרחוק לבנה ויפה מלכה אמיתית.  הם נפלו זה
לזרועות זו ודברו וצחקו ולא יכלו להיפרד. הם רקמו יחד תוכניות
על חיים משותפים ומאושרים. אלא שבשלב מסוים הם שמעו את האזעקה
והבינו שמשהו רע קרה. הם שמעו שזה קשור אליהם ושכל האנשים
בסכנה בגללם.
שישי ושבת החליטו לחזור כשהם יודעים שהמשמעות היא שישובו
להתראות לשניה אחת בלבד. כל הדרך לגן הורדים הם בכו מחובקים.

ומאז כל פעם אני מחכה לשניה הזו האחת ,לפני שיום שישי עוזב
ושבת נכנסת. אני חושב על שישי ושבת והאהבה הגדולה שהם הקריבו
ונהיה לי עצוב.