ליסה רז / אישה |
לשתוק דומם היא יכולה
לבכות בתוך.
לצחוק בחוץ.
לתעתע...
ואין רואה, ואין יודע,
לאן זורמים כל נחליה.
אישה
צעיף הלילה מכסה פניה
שלא יסגירו עיניים
שלא יגידו שפתיים
להתגעגע...
ואין רואה, ואין שומע,
כיצד בחושך נולדים שיריה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|