אני לא ספונטאנית - כבדה. שונאת חדש, סיכונים מיותרים.
אני רוצה רק את המוכר והידוע - גם הטוב, וגם הרע.
כזאת אני -
הולכת על בטוח.
מה שיש - נפלא, וכי למה ארעה בשדות זרים? כשכאן לצידי הכל ידוע
מראש? בשביל מה הסיכונים?
הוא כאן, הוא איתי,
הוא מוצק ואמיתי.
למה שאזרוק הכל לפח - בשביל להט של רגע? בשביל שטות.
שטות!
ספונטאניות - אתם יודעים, בלי הרבה לחשוב, בלי הרבה תכנונים,
מה שיהיה יהיה - אני לא מסוגלת. אובססיביות לפרטים הקטנים -
ומה יקרה אם? ואחר-כך? ומה אז? ולמה בעצם? מה הטעם, איפה
ההיגיון שבעניין?!
רק שנייה להירגע, אני לא בחורה של הרגע. אם תאמר לי לבוא איתך
לים, עכשיו, ככה - הייתי מסכימה? הייתי אומרת לך שאני שונאת
ים. הייתי אומרת - שיש לי המון תוכניות שאני לא יכולה לבטל,
אני בנאדם עסוק אני. כן, זהו, אני עסוקה.
שינויים מפחידים אותי בסופו של דבר - אבל רק בשנייה האחרונה
אני קולטת עד כמה.
יאללה, הגיע הזמן ל-ש י נ ו י בחיים שלי. אה, אופס. בעצם לא
בא לי.
איפה אתה עכשיו? אתה כאן, תמיד היית ותמיד תהיה - מובן מאליו.
וזה נוח לשנינו, בשביל מה סתם לטרטר?
בכל זאת - שנינו מכירים עד הפרטים הקטנים - ועדיין מסתדרים
מצוין.
תן לי סיבה אחת לתת למשהו חדש הזדמנות. |