שחר לובט / השביל כמשל |
כשאתה למעלה, על פסגת ההר, מתנשף ומביט בלי דאגה בהמשך השביל
שמתפתל בירוק, יש לך זמן להתבונן מסביב, לקחת נשימה עמוקה,
לבחון את הנוף, ולראות את הוואדי שעברת, שבעצם לא היה כזה
עמוק, והשביל שמלפנים מוצף אור שמש. אין לי דאגות אתה משוכנע,
מחייך.
אבל כשאתה למטה, בערוץ הצר, מצוקים סוגרים אותך משני צדדיך,
וחשוך וקר ורטוב ומאוחר, ואתה לא רואה באפלה לא התחלה ולא סוף,
ושתי ידיך אוחזות מגששות רועדות,
מה אז?
אתה עדיין זוכר את הפסגה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|