הוא לקח נשימה ארוכה והעריך את האוויר הנקי, חסר הזיהום שנכנס
לתוך גופו. עבר הרבה זמן רב מאז שיצא לו לבקר בהרים האלו שכל
כך אהובים עליו.
קשה למצוא זמן פנוי לטיולי טבע כאשר אתה אחד המלאכים הבכירים
ביותר בגן עדן.
זיק התיישב על סלע שהשקיף מגובה של כ-2500 מטרים על העמקים
הירוקים של ניו זילנד ונזכר איך לפני 3000 שנה יצרו המלאכים
והשדים את כדור הארץ ואת כל תושביו כאות
לברית השלום ההיסטורית ביניהם. זיק חייך בשעשוע כאשר חשב על
האירוניה שהברית עצמה שרדה 60 שנה בעוד כדור הארץ עצמו התפתח
במשך 3000 שנה באי הפרעה.
רעש פיצוח והבזק אדום משכו את תשומת לבו של זיק. דמות אדומה
כחולה דמוית אדם בגובה של כ3 מטרים הופיעה מאחורי זיק , בעלת
שני קרניים משונות וציפורניים חדות
באורך של כ30 ס"מ. דמות שהייתה גורמת לכל בן אדם רגיל לרוץ בכל
כוחו בפחד אדיר אך גרמה לזיק , שכאמור לא היה בכלל בן אדם,
לחייך בעצבות.
"שלום שם מרקוס", בירך זיק את השד העתיק. זיק בעצמו נישא לגובה
של 3 מטרים ו12 ס"מ, עורו בצבע כחול לבן ועיניו לבנות חלקות.
"היי זיק, תיארתי לעצמי שאמצא אותך פה. תמיד היית רגיש לגורלם
של בני האדם ועולמם, באת להסתכל פעם אחת אחרונה לפני שהכל
מתחיל?"
עיניו של זיק הפכו לחומות. תכונה אחת של המלאכים היא שעיניהם
משנות את צבעם לפי מצבי רוחם, זיק היה קצת מעוצבן שאויבי
המלאכים מסוגלים לגלות את הלך רוחם כה
בקלות.
"עצוב הא? רק אל תתחיל לבכות לי פה. אתה יודע שאני לא הטיפוס
הרגשני". מרקוס באמת לא היה שד רגשני, זיק זכר בבהירות את
הלילה בו ראה את מרקוס הורג כ-5 מלאכים בגלל שרק העזו לפתוח
אתו בשיחה. מרקוס לא נתן לאף מלאך לדבר אתו, חוץ מזיק כמובן.
מרקוס וזיק נפגשו בפעם הראשונה כ-500 שנה לפני שארץ נוצרה.
זיק חקר את מישורי הקיום הסמוכים למישור גן עדן ונתקל במרקוס
ומכיוון שמרקוס הוא מרקוס דבר אחד הוביל לדבר שני וקרב גדול
התחולל בין שניהם. סיפורים על הקרב הזה
עדיין מסופרים בין שדים ומלאכים צעירים. המלאכים טוענים שזיק
עמד להרוג את מרקוס ואז החליט לחוס על חייו, השדים כמובן
מספרים שמרקוס חס על חייו של זיק.
האמת היא שאחרי ששיגרו עשרות קסמים מסובכים אחד לשני ואחרי
שהשתמשו בכל האנרגיה שלהם וכלי נשקם הם פשוט ויתרו והתחילו
לדבר אחד עם השני.
עיניו של זיק הפכו ירוקות, סימן לשעשוע. "אתה לא חושב שזה חבל?
3000 שנה עזבנו את העולם הזה שיצרנו לגורלו ועכשיו רק בגלל
שהעולם הזה כן התפתח אנחנו באים להרוס אותו".
"העולם הזה נברא כדי לשמש סמל לשלום. השלום נשבר והשדים
והמלאכים חזרו למלחמותיהם במישורי הקיום האחרים. מישורי קיום
שאפשר לקבל מהם אנרגיה הנחוצה לחיינו.
ועכשיו מאגרי האנרגיה מדלדלים ואתה מכיר את השדים, כל אחד
מאתנו רוצה להיות חזק יותר ובכיר יותר מאחיו. השדים באים לכאן
עכשיו לחפש כוח".
מרקוס הביט בעיניו האדומות של זיק. מניסיון עבר ידע מרקוס שלא
כדי להיות ליד זיק כשעיניו נעשות אדומות. סלע אדום של אש הופיע
פתאום והתרסק על פסגת ההר הסמוכה ויוצר
מכתש גדול מאד. עיניו של זיק בהקו באדום "אלפיים שנה אני מגן
על ארץ. דאגתי לכך שאף מלאך לא יגיע לפה והרגתי מספר שדים
שהעזו לנסוע לפה. הרגתי, איימתי, שיקרתי והפחדתי ועכשיו עבודתי
נהרסת. בתוך זמן קצר מאות שדים ומלאכים יזרמו לארץ ויהרסו אותה
במלחמותיהם הטיפשיות!"
"טיפשיות? אולי, אבל כל צד מחפש את האנרגיה שהעולם הזה מייצר!
לא מכיוון שהם צריכים אותה , אלא בגלל שהם פוחדים שהצד השני
יצליח להשתמש בה!
אבל דיי עם זה כבר. לא באתי לפה כדי להתווכח על מה שעומד
לקרות."
זיק נאנח, "אז בשביל מה באת?"
"באתי כדי לתחקר אותך על בני האדם."
עיניו של זיק חזרו להיות לבנות, שלוות. "בשביל מה?"
הבעה חסרת סבלנות עלתה על פנוי של מרקוס, מרקוס לא היה שד
סבלני במיוחד. "ארץ וכל תושביה נוצרו על ידי שדים ומלאכים ביחד
במטרה לייצג שלום. בני האדם לא נוצרו על ידי שיתוף פעולה של
שדים ומלאכים. בני האדם נוצרו על ידי המלאכים בזמן המלחמה ורק
לאחר שנחתם הסכם השלום הועברו לארץ על ידי המלאכים. במהלך
השנים היו שדים שניסו לחקור מה בדיוק מטרתם של בני אדם ולמה הם
נוצרו אבל כל שד שניסה להגיע לארץ גורש על ידיך."
זיק חייך חיוך של שביעות רצון, "הסיבה שבגללה התחלתי להגן על
ארץ הייתה כדי לשמור על סודם של המלאכים ובני האדם, אחרי
שהשלום נשבר המשכתי להגן על ארץ מתוך אהבה
למקום."
"מעניין לי את הקרניים. אתה מוכן להתחיל לדבר?"
"אתה כבר בן כמה? 4000 שנה? ועדיין לא הצלחת ללמוד להיות
סבלני? טוב. בני האדם נוצרו על ידי המלאכים בזמן המלחמות הקשות
לפני ההסכם. בני האדם היו הנשק
הסודי שלנו, הם היו אמורים להוביל את הקרב מול השדים. נתנו להם
את היכולת לחשוב, להלחם ולהתרבות. תכננו אותם שיחיו מעט זמן,
יתפתחו מהר מאד כל שיהיו
מסוגלים להתקדם וללמוד מהר את תפקידם. התוכנית הייתה להשתמש
בצבא של בני אדם כדי להלחם בשדים, גרמנו לראשוני בני האדם
שיוצרו להאמין שהשדים הם האויבים
הכי גדולים שלהם. ברגע שנחתם הסכם השלום חשבנו פשוט להפטר מכל
בני האדם , להרוג את כולם. אבל אז גילינו שבני האדם מסוגלים
לחשוב וליצור שהם מסוגלים לחיות
ביחד ולא להיות כלים להריגה בלבד. אחרי שהבנו את זה לא יכולנו
להרוג אותם אז השמדנו את רובם , השארנו שניים מהם. גבר ואישה
שהותאמו במיוחד לחיים בארץ.
נתנו להם ערכים ומוסר שאופייניים לנו ושלחנו אותם לחיות
ולהתפתח בארץ. אחרי שנשבר השלום פחדתי שהמלאכים ייקחו את בני
האדם שהיו שם לצבאם. המלאכים ראו בבני האדם
רק ככלים אך אני למדתי לראות אותם כבריות חיות לכל דבר. אני
דאגתי שאף מלאך לא יגיע לפה. אף אחד לא התעניין עד כדי כך בארץ
כדי לצאת לקרב אתי."
מרקוס הרהר במוחו, אם השדים היו יודעים למה נוצרו בני האדם הם
היו הורסים את ארץ ממזמן!
"טוב ויפה. מה שנעשה נעשה. אתה עקבת אחרי בני האדם במשך שלושת
אלפים שנה - האם הם התפתחו? האם הם מהווים סיכון?"
זיק חייך וגוון עיניו נעשה אדום לבן, הוא היה שלו אבל קצת
כעוס. "סיכון? אף אחד מכם לא יודע מה מחכה לו כאן".
זיק נעלם בפיצוח והבזק אור כחול. מרקוס לא היה מופתע, זיק תמיד
אהב כניסות ויציאות מרשימות.
מרקוס אסף קצת אנרגיה שהייתה באוויר, תהליך מוזר שדומה במקצת
לתפיסת חול באגרופך, החול חומק בין אצבעותיך כמו האנרגיה.
במהירות הוא יצר לעצמו את קשר השיגור
שיחזיר אותו לביתו במישור השדי - גיהינום ונעלם בקול פיצוח
והבזק אדום.
הרוח נשבה בשלווה של גובה ההר בניו-זילנד, רק מכתש על מה שהיה
פעם הר סמוך נתן סימן שמשהו קרה באזור.
זמנים משונים עומדים לעבור על ארץ.