תלמים חצב הנהי
בתווי פניו היצוקים,
שדות לחייו הומלחו
וגידלו פרא זיפים שלובי סרפד.
עורו נסדק תחת אזמל הבכי
נבקע אפיקים אפיקים,
עפעפיו היו לאולמות תצוגה
מטולאי דיוקנאות עייפים,
של זמן שאבד.
המילים דשו בשפתיו
ותחת עול הקדיש
זוויות פיו נחרשו קמטים,
לשונו הייתה בוגדת בו לעיתים תכופות.
מלבד זאת היה מחריש,
חומק בלאט לתוך אלבומים
מפחד הידיים המלטפות.
ארובות עיניו לא פסקו מהמטיר
שלושים יום וליל,
עיניו שלובנו וחושלו בחמת הבכאים
האדימו ורכו.
מראה העלם השביר
נגע אף בללבות היוגבים בעלי עצבי הברזל,
והוא קצר מראות שהסובבים
לא את הוריו כי אם אותו ביכו.




גדי, צא מזה