עוד כמה ימים יש לי יומולדת. איזה יום כיף! יום שמח כזה! יום
שבו החברים עושים משהו מיוחד בשבילך, ואתה רק צריך לשבת
וליהנות.
אז למה אני לא מרגישה ככה? ולמה אני מרגישה שכל פעם שמתקרב
היומולדת שלי אני צריכה לרוץ ולהתחבא מתחת לשולחן, ולקוות שזה
יעבור? איך זה שתמיד לפני היומולדת הכל פשוט יורד לטמיון? כל
החברויות, האהבות, כל הדברים שאתה מתפלל שישארו ליומולדת כדי
שיהיה לך יום טוב... איך זה שתמיד אצלי זה נהרס אז?
אצלי זה הזמן שבו כולם מתחילים לריב איתי, האנשים שאני הכי
אוהבת נהים מניאקים בלי אפילו להקדיש שניה להסביר את עצמם -
ואני מרגישה הכי חרא בעולם. זה רבותיי היומולדת שלי. היום
שמזכיר לי הכי הרבה שאני מצטערת שנולדתי. היום שבו הייתי
מעדיפה להיות בכל מקום אחר חוץ מהמקום שבו אני נמצאת. למה זה
חייב לקרות ככה כל שנה?! למה הדברים חייבים להשתנות ב-360
מעלות דווקא עכשיו? ולמה את הימים הכי מאושרים בחיי אני בקושי
מצליחה לזכור? לאן הלכו כל הזמנים הטובים שבהם הייתי מאושרת
באמת? ששום דבר לא הטריד אותי? למה דווקא עכשיו הם נזכרו
להיעלם?
אולי... אולי עדיף שלא הייתי נולדת. אולי עדיף שלא היה לי דבר
כזה יומולדת. פשוט לא, שלא יהיה לי תאריך לידה, שהוא יעלם,
יתנדף. שלא יצטרך להיות לי יומולדת כדי שאף אחד לא יריב איתי,
כדי שלא יהיה לי רע, כדי שאני אהיה מאושרת.  
אם זה כל מה שצר0יך כדי להשכיח כאבים מלבי אז שכך יהיה! אז
מהיום אל תחגגו לי יומולדת! מהיום - אני לא נולדתי בשום יום!
מהיום! ילדה שלא נולדה, רק הגיעה. לא היתה תינוקת בת רגע, פשוט
הגיעה יום אחד. וזהו!
ושאף אחד לא יטריד אותי יותר בעניינים שכאלו!