החלון שלי בחושך הוא כמו מסך לסרט הרבה יותר יפה מהסרטים
שאנחנו מייצרים בחדרים שלנו.
הבניינים החשוכים ממול הופכים לדמויות וצבעים בסרט היפה שלי.
ואתה, שלפעמים רץ לי בראש, עכשיו רץ בין סצנה לסצנה.

שוב, ראיתי אותך רץ. רצת בדשא ענק. וכל השחור שמסביב לחדר שלי
הפך לשמיים כחולים ובהירים עם כתמים קטנים של לבן. וכל המדרכה
האפורה, מלאת הבדלי סיגריות שלי הפכה לדשא ירוק עם כתמים של
צהבהב. וכל הקור הזה שאני מרגישה שחותך אותי הפך לחום מלטף.
לקחתי שאיפה עמוקה. הריח המסריח שדבק בכל מקום, הפך לניחוח של
משהו חדש. ונעים. כמעט הרגשתי שם. הירח, הפך לשמש.
ואתה פשוט רצת.
הובלת את הסוסים שלך.

זה מזכיר לי את כל הפעמים שאתה שותק כשאנחנו הולכים זה לצד זה.

נדמה לי שאנחנו הולכים כל כך הרבה זה לצד זה והרגעים נמשכים
כמו נצח, כי אתה דומם. לפעמים ניתקל בכלב, איזו חיה בדרך. איתה
תדע לדבר, הרבה יותר טוב מאשר שתדבר איתי. נדמה שכשאתה עוצר
ללטף אותה אתם מנהלים דו שיח שלם, החיה תתרפק על זרועותיך,
ואתה בליטופך תרמוז לה כמה אתה בודד, אז היא תרחרח אותך ותאהב
אותך לכמה שניות.

בסרט שלי אתה הולך לצד הסוסים שלך. רק איתם אתה יודע לדבר, כי
פשוט ניתקת כל קשר עם אנשים. איתם אתה פחות מסתדר. לפעמים נדמה
לך שאתה הולך עם הסוסים לידך והם הרבה יותר טובים מבני אדם, הם
מרגישים הרבה יותר. משהו טהור וכל כך תמים בהם מושך אותך
להמשיך להוביל אותם, ללטף אותם. אז אתה מלטף אותם.
אתה מבין את הרצון שלהם להיות חופשיים ולבד.
ואתה אוהב לרכב עליהם לפעמים, להצליף בהן כדי לזרז אותן, כדי
שירוצו, כדי שיכנסו לדרך הנכונה.
ואתה אוהב להרגיש שאתה מטפל בכולם, ואתה אוהב את הדבר הטהור
והאצילי שמול העיניים שלך.

ואני, כמו הסוסה שלך, כמו החיית מחמד שלך, הלכתי לצידך כל-כך
הרבה פעמים.
אך נדמה שאתה לא מרגיש שמגיעה לי החמלה והסבלנות שמגיעה לסוסים
היקרים שלך שבתמונה המדהימה שאני רואה בראש שלי.
ואני, כמו הסוסה שלך, נשארתי נאמנה לך תמיד.
כנראה שאתה לא מעריך או מכבד אותי.
אולי אני לא יפה מספיק כמו הסוסים איתם אתה רוכב, במין הילוך
איטי, במין סצינה מדהימה - מלאה באושר שלך - שאני לא יכולה
לתאר אפילו כמה היא יפה בעיני?

ואני כמו הסוסה שלך, נתתי לך להצליף בי עשרות אלפי פעמים,
להכות אותי רק כדי שאכנס לדרך הנכונה.
וכמו הסוסה שלך, המשכתי לאהוב אותך.
אהבה עיוורת, אהבה גדולה.