צללת אל תוך הים ונחשפת אל מול המים
ונשברת עם כל גל על המזח
עוד לילות ללא שינה ובקרים ללא אור
צנחת אל מודעות צמאה לאופי
חשבת שאת יודעת, שתסתדרי
החיית את עצמך בקושי.

אנשים זרים סיפרו לך שקרים,
זקנים סיפרו אגדות
וילדה קטנה עם עיניים גדולות
הזכירה לך אשליות ישנות.

איך חזרת לשיגרה שנגסה בך
למרדף עם החופש, לחיפוש אחר שקט
עוד טיול אחרון באותו גן חשוך
עוד צחוק אחרון לפני חושך.

דם חיוור זרם בעורקים
נאחזת, המשכת, הידקת שיניים
התפללת בצרחות לאיחוי השברים
רקדת לצליליה האחרונים של המלודיה
בתקווה שתקום לחיים