והכל היה מעטה ארגמן בוהק
אשר עטף את כל הנראה לעין
בסגול מדהים בייחודו,
העולמות אשר סביבתם הפכה להזותית
נעו אחוזי תזזית, מפוחדים, חסרי הבנה,
המעטה הארגמני כאילו הפך מוחשי יותר
כאשר שכבות ממנו התקדמו לעבר האדמה,
כמו ענני ערפל רכים וסגוליים
עד אשר פגעו באדמה ובעולמות אשר עליה,
האדמה מתחילה להטהר
העולמות מתנתקים מעטיפותיהם
והארגמן משנה צבעו ללבן, לאור
כמו מסנן ענק
כך דחף הלבן את הארגמן למעלה
ואיתו עטיפות העולמות, חוקיהם, צביעותם
לפתע התמלאה האדמה בעולמות מאירים
אשר מתמזגים מאושרם, מכפילים את אורם,
מדמים התפרצות אורות בין גרעין הכדור, לשמש
מרחקם מבסיסם הצטמצם
והם נעים ביקום כולו, כביתם אשר בו נולדו

אך...

עוד ארוכה הדרך