שמעתי אותך מתחננת
לטיפה אחרונה של אויר,
ראיתי אותך מתהלכת,
מחפשת קצת חושך וחום,
מרימה את ידייך וכמעט מתמכרת
לתחושת דמיון שעוברת.

הלכת אז בשקט, לא ידעת עוד לאן,
קראו לך גריזלדה בגלל העיניים.
המחשבות שרצות לך בראש מתעוותות
ולאט הקסם נמוג.

שיניים חורקות, ערפל משתלט על הלילה
לא עוצרת, לא שואלת למה, ממשיכה.
לאן רצית להגיע? לשם
יהיה לך שם טוב? לא יודעת

השעון ממהר ואת נשאבת
אל תוך מערבולת התקווה האחרונה
מנצלת כל נשימה
אחיזת העיניים כבר משתחררת
ורק את לא חוזרת