מביטה אל השמיים,
המלאים בכוכבים,
מנסה להבין,
מה ממלא אותי בפנים,
ואולי בעצם גם בי,
יש כוכבים,
וגם בי יש,
נשמות,
מבולבלות,

מביטה אל הארץ הריקה,
ובה רק חולות,
ממששת בידיי האדמה,
מנסה להבין,
כל מה שהיא נותנת,
והלוואי וגם אני,
אוכל לתת.

מביטה בראי,
רואה עיניים,
מצטערת שאין עיניים לשמיים,
ושאין פה לאדמה,
כדי שתוכל לענות לי על כל השאלות

===================================
איש שראיתי,
פרצופים צפופים,
רצוצים,
מיוזעים,

תקווה שתמה,
חלום שהתפוגג,
פרח שנבל,
פנים מעומעמות,
שמביטות אליי,

תקרות שנופלות עליי,
מוחצות אותי,
אני לא יכולה לצאת,
אבל איכשהו זה נגמר.

מדרגות חשוכות של בניין ישן,
מקלות,
והבית שלי,
וחיוכים,
ואני עדיין חיה,

חברות שנמחצה ,
בשקר הכי גדול שיש,
מקלחת שניקתה את זה,
ואני עדיין חיה,

ועדיין חפצה בה,
וחיה,
ולא אכפת לי,
מהחושך,
הבגידה בתמימות,
הרוע,
חיה.