ביום שבו שמעתי את צמד המילים "נפרד כידידים", הלכתי בשעות
אחה"צ המקודמות לבסיס פלוגות הציפורים.
מפקד הפלוגה, היה ציפור גדולת מימדים, צבע נוצותיה היה
אפור-שחור, והוא דיבר בקול נמוך.
כשנכנסתי לחדר המפקדה, הוא היה חשוך ומלא עשן סיגריות.
המפקד, הצית את המצת בתנועה מגושמת והדליק לעצמו עוד סיגריה.
החלטתי לגשת לעיניין, "תקשיב", אמרתי לו בהחלטיות, "אני זקוקה
לעזרת הפלוגה שלך, ואני יודעת שאתם לא נוהגים לעזור לאויב, אבל
אני מוכנה לעשות הכל!"
המפקד שאף את הסיגריה בכל כוחו וכיווץ את עיניו בחוזקה בזמן
שהוציא את העשן דרך מקורו הגדול.
"במה מדובר?" שאל הוא בקול צרוד, כמי שמעשן שנים רבות.
עוד באותו הערב, התפקדו פלוגות ציפורי האהבה ליד חלונו של אור
בכל לילה, עד שעות הבוקר המוקדמות.
אור ישן עם כרית על אוזניו, ואני עם חיוך על שפתיי.
