על לוח המודעות נתלתה מודעה צהובה בגודל ממוצע, המציעה לכל
בחור ישיבה לרכוש, בהתאם להשקפותיו הפוליטיות ולכמות נכסיו, אם
יש, ממיטב אופנת הימין האחרונה, קרי, חולצות טי בעלות הדפסים
מחוכמים. מאחר ומודעה זו אינה הראשונה שבאה לעיוני, הבנתי
שכנראה יש בדבר סוד גדול, ומעבר לכך, שכנראה שהעסקים פורחים
ברוך ה', ואני, בחור מעודכן אופנתית, לא רציתי להשאר מאחור.

המבחר היה אמנם מאכזב מעט- שלוש חולצות ותו לא- אך האיכות
פיצתה על עוגמה זו. על חולצה אחת מופיע דיוקנו של מושיע ישראל
משיח צידקנו (סלחו לי על הציניות, אה?)  הרב מאיר כהנא, ה'
יקום דמו ע"פ בחירתו האישית; על רעותה מופיע דגם מוניטור רפואי
המוכר לנו עד מאוד מאלף ואחת סדרות בית חולים אמריקאיות (ז"א,
לא שאני רואה טלווזיה או משהו, פשוט שמעתי שני חילונים מדברים
על זה באוטובוס), ומתחתיו הכיתוב "עראפת חייב לישר קו", שזה,
אתם חייבים להודות, פנינה קופירייטרית של ממש; וכמובן, החולצה
השלישית, המוכרת לנו כבר- תמונתו של גנדי הזכור לטוב בתוספת
מובנת לחלוטין של כוונת על צווארו ומתחת לכל זה הכיתוב- "נקום
כפי שגנדי היה נוקם אחריך!", סימן הקריאה במקור.

מובן שכאשר גמרתי לקרוא את המודעה פתחתנו אני וחברי ב' (שמעדיף
להשאר בעילום שם מחשש לפרעות סטייל טי-זי-אמו מצד גורמים
לאומניים כלשהם) בהלצות משותפות על חשבון המודעה, ואגב כך
בנינו את המהלך המתימתי הבא: ניקח צמד בני עוולה, ונניח אקדח
בידהם. לאחר מכן נוסיף את עצמי, עמית הקטן, בפתח חדר המלון
שלי. אי שם בגבעתיים הרחוקה והמוגנת נניח את רחבעם זאבי. כעת,
נרצח אותי. יפה. בשלב זה מגיע החלק הקשה: כיצד גנדי היה נוקם
אחרי? ולכן מיד היו מדפיסים חברי אלפי חולצות עם דיוקני ועליהן
הכיתוב "נקום כפי שעמית היה נוקם אחריך!", סימן הקריאה במקור.
יתכן ולו היה המדובר בי ספיציפית הייתה פעולתם של חברי שונה
במקצת והם היו, למשל, עורכים שבעת ימי משתה ושמחה 'לזיכרי', כך
יכתב בהזמנה, ולאחר מכן היו הולכים כולם יחדיו ועושים לי כיבוי
צופים על הקבר, אבל שוב, אלו סתם ספקולציות חסרות ביסוס והן גם
לא ממש קשורות.

אם נשוב לתאוריית החולצות, סביר להניח שבו ברגע שהיה חבר הכנסת
ואולי אפילו השר רחבעם זאבי רואה את החולצה עם תצלום הנער יפה
התואר עליה הוא היה שולף מכיסו חיש מהר את ארנקו ומשלם 200
שקלים חדשים למוכר ההגון, כל ההכנסות קודש לשבעת ימי המשתה
והשמחה לזיכרי שמתכננים חברי הטובים.

לאחר שהגענו לתובנה זו, מיד הבנו חברי ואני את הדרישה לנקום
כפי שהיה גנדי נוקם אחרינו, וחיש מהר שילשלנו מעותינו למעטפה
וחיכינו לתוצאות בדואר. ומעל דפי עלון אלו אנו קוראים, אני וב'
הפחדן: נקמו כפי שגנדי היה נוקם אחריכם. 90% פוליאסטר.


הערה: אין במסמך זה שום דרישה או רמיזה לגבי עשיית צרכים על
קברו של רחבעם זאבי ז"ל הי"ד או על כל קבר אחר. כל אלו הם בגדר
המלצה בלבד ותו לא.




גם זה עתיק למדי. מימי הישיבה העליזים, בה לשוני הייתה מושחזת
תמיד ומסך מחשב היה תמיד זמין למקרה שארצה ללהג. לשם השוואה:
השיר "כשהשחקנים מתפזרים", שעולה בערך באותו זמן שהסיפור הזה
יעלה, נכתב על פיסת נייר ששנורר מכיסו של נגד תחזוקה באמצע
תורנות מטבח במחנה רמה.