מחפשת גבולות, מחפשת דפנות
מחפשת הגדרות בשביל להכיל
בשביל להבין
ומקווה שאין גבולות לאופק
נבלמת רק בכאב
ויודעת שזו טעות
כאב הוא רק משהו שצריך לעבור -
אתגר ולא מגבלה
עוד תו בנוף שהופך אותו למעניין יותר...
לא לפחד
לא לדחות
כל מה שנמצא פה הוא אני
"הטוב, הרע והלא נורא"
בכלל, אוהבת לחשוב עליי כמרחב
כשאני חושבת ככה  
אני יכולה לנשום יותר אוויר בכל שאיפה
וכשאני נושפת  
אני יכולה לעצום את העיניים ולדמיין
את האויר שיוצא מהשפתיים שלי הופך למשב רוח קריר
שמרחף על פני נופים כמו לחן מוכר לאדמה טחוחה
ולדמיין
שדות ירוקים
כלניות, חרציות, תורמוסים
אקליפטוסים
ומים
ולהרגיש כל כך יפה...