בשביל דממה לנצח היא הייתה מוכנה לסבול רק כמה דקות.
ראיתי את זה בעינה.
ונתתי לזה לקרות.
נתתי לה את האפשרות לדממה. לדממה לנצח.

הכרתי אותה כל כך טוב.
אהבתי אותה כל כך הרבה.
והיא אהבה אותי בדרכה שלה, ידעתי זאת בלי לדעת.
ונתתי לה למות.
נתתי לה את זה ולא ניסיתי לקחת.
ידעתי מי היא.
ידעתי מה היא.
ידעתי מה סבלה, מה היה לה קשה.
ידעתי שאת החיים היא לא אהבה.
רציתי שתאהב אותי כמו שאני אוהב אותה.
רציתי שתוכל להאמין לדברי.
רציתי שתפסיק לסבול, שתפסיק לפגוע בעצמה.
אך כל פעם שרציתי לגרום לה לחייך, אפילו רק זיק קטן אחד של
חיוך ידעתי שהיא לא תוכל להחזיק מעמד ולהתחיל לבכות ו...
היא לא יכולה לחיות עם המחשבה שהיא שמחה.
שכיף לה.
היא לא רצתה להיפגע כאשר תבין שכל השמחה היא מזוייפת או תגמר
בקרוב מאוד.

הדם שנזל מידיה הגיע עד אלי.
נתתי לו לכסות אותי, לעלות במעלה מכנסי.
רציתי סוף סוף להיות חלק ממנה ועכשיו היא כיסתה אותי, חיבקה
אותי, בדרכה שלה.

בשביל בשביל דממה לנצח הייתי מוכן לסבול רק כמה דקות.
רציתי פעם אחת ולתמיד להרגיש מה היא מרגישה, לדעת מה עובר לה
בראש.
ועכשיו אני איתה.
בדרכה שלה.

בשביל אהבה לנצח היינו מוכנים לסבול רק כמה דקות.